א
והנה בהא דשלמים נאכל לשני ימים ולילה אחת מבואר בת"כ דהמצוה עכ"פ לאכול מקצתו ביום הראשון והוא דבר חדש בזה נראה לי לפרש הא דאיתא במנחות דף מ"ט שחט חטאת לשם שלמים הו' פיגול ואמאי לא נקט שחט חוץ לזמנו להנ"ל א"ש דשחט לאכול כזית לזמנו היינו כולו מחשבה שלא לזמנו אבל שחט לשם שלמים היינו דאיירא בחישב לאכול כזית ממנו ביום א' וכזית ממנו ביום ב' היינו לאכול לזמנו ושלא לזמנו אפ"ה הו' פיגול ופיגול כזה היינו שחישב לשם שלמים שהמצוה לאכול מיד היום ולמחר והוא ג"כ דבר חדש.