הנה במשל"מ הביא דברי התוס' בשבועות דף י"ז ד"ה ואין אוכלין ותמה שרבינו לא הביא דין זה דבאכילה בעינן פתח העזרה ופלא שלא הרגיש שיש ט"ס בדבריהם דקאי אהא דאיתא שם ואין שוחטין קדק"ל וע"ז כתבו דבשעת שחיטה בעינן פתח העזרה וכ"כ במראה הכהן בזבחים דף נ"ו.
ואין וכו' ואם נאכל בהיכל. הנה למדו כן מקרא דבקדש הקדשים תאכלנו והרמב"ן פ' קרח כתב ע"ז ע"ד הפשוט נפרש בקודש הקדשים תאכלנו שתאכלנו בקדושת קודש הקדשים כי אמר תחילה קודש קדשים לך הוא ולבניך שלא תנהגו בהם מנהג קדק"ל אבל יהי' בידם קודש קדשים וחזר ופירוש בקודש קדשים תאכלנו שתהי' אכילה בקדושה חמורה ולפי שכבר פי' את החומר שיש באכילתו יותר מקדשים קלים במקומו לא הוצרך להאריך כאן אלא לומר שיהיה כולן קדשי קדשים באכילתן שתהי' אכילתן בהם בקדושה חמורה לא כקדשים קלים עכ"ל. ולי נראה דדברי חכז"ל לא הוציאו הפסוק מפשטן כמו שפירוש הרמב"ן אלא החכמים הוסיפו לדרוש שיאכל בהיכל דהא בהא תליא דבודאי אי ל"ה המצוה לאכול בקדושה חמורה ל"ה רשאי לאכול בהיכל אלא כיון דבקודש הקדשים תאכל בתורת קדושה חמורה לכן בקודש הקדשים אפי' בהיכל תאכלנו ואמנם לי נראה הא דאמר בקו"ק תאכלנו עפמש"כ הכ"מ דאף דאיכא מצוה בכהנים הוא דאסור להרבות בתאות המאכל אפ"ה גם על הכהנים נאסר למשחה דרך גדולה לפי"ז כאן דכתוב לעיל למשחה דרך גדולה א"כ אתי מזה תקלה להקל באכילת קדשים ועיין נוב"י או"ח סי' קכ"ד:
ואם נאכלו בהיכל נאכל וכו'. וקשה הא בזבחים דף ס"ג איתא מניין שאם הקיפו עו"ג שהכהנים נכנסין לשם ואוכלין משמע דאפי' לכתחלה נכנסין משום דס"ד דאין אדם אוכל במקום רבו אבל לדיעבד לא איצטריך קרא דודאי יצאו ידי אכילת מצוה ורש"י במנחות פירוש דס"ד דיהא קדשים נפסלין בכניסתן להיכל וע"ז פריך פשיטא דלא יהא טפל חמור מן העיקר ומשני דאיצטריך קרא דלא נימא אין אדם אוכל במקום רבו וא"כ יקשה אמאי כתב רבינו לישנא דדיעבד ונראה דרבינו הוכיח כן מהך דזבחים דפריך באכילה נמי נימא לא יהא טפול חמור ומאי פריך הא הך סברא דלא יהא טפול חמור מהני רק לענין דיעבד וקרא איצטריך דאפי' לכתחלה נכנסין ואוכלין אלא ודאי דגם באכילה ג"כ רק דיעבד יצא אבל אין נכנסין שם לאכילה לכתחלה.