Ma'asai LaMelekh on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure 1:18

האברים ששורפין וכו' ואלו הן אימורין של שור או של עז החלב אשר על הקרב ובכללו חלב שעל גבי הקיבה. וכתב הכ"מ בת"כ פליגי בקרא ואת כל החלב אשר על הקרב רי"ש אומר להביא חלב שעל הקיבה ר"ע אומר להביא חלב שעל הדקין ובפא"ט דף מ"ט מייתא להאי ברייתא וקאמר דנהוג כהני כהא דרע"ק ולא ידעתי למה פסק דלא כרע"ק ואפשר שטעמו משום דשם מפרש דחלב הקיבה דאקשתא כ"ע לא פליגי דאסור כי פליגי בדאייתרא ואיכא דאמרי איפכא אלמא גם לרע"ק יש חלב קיבה דאסור אבל רבינו מפרש דהיינו כרי"ש דאלו לר"ע לא הי' מעלה מחלב הקיבה כלל ודלא כפירש"י ובלח"מ בפ"ז מ"ה מא"ס הקשה מאי דוחקי לרבינו לפרש דלא כפירש"י ובס' עיני אברהם כתב דדעת הכ"מ דאם איתא דרבינו פסק כרע"ק הול"ל למכתב חלב שע"ג הדקין שהוא בר הקרבה ואת"ל שסמך אמש"כ ב"ה מא"ס דאסור באכילה פשיטא דבר הקרבה הוא א"כ יקשה אף חלב הקיבה לא הוצרך לכתבו כאן והעלה דרבינו הכריח דלא כפירש"י משום דשם בחולין פריך ורמינהו את כל אשר על הקרב וכו' מה הקרב קרום ונקלף ורע"ק מה חלב הקרב תותב קרום ונקלף ומשני איפוך ואי כפירש"י מאי פריך הא גם רע"ק סובר חלב הקיבה תותב הוא וכו' מיהו יש לדקדק למה לא פסק דחלב הדקין בר הקרבה הוא דהא כפי כללו דרי"ש קרום ונקלף וכ"ש חלב הדקין שהוא תותב קרום ונקלף וכן פירש"י בפא"ט דכש"כ חלב שע"ג הדקין ולכאו' דבריו סותרין מש"כ בפ' גיה"נ וזה חלב שעל הדקין שנחלקו בו רי"ש ור"ע ונראה דהא"ט דלא מרבינן מקרא אלא חד מילתא ובהא פליגי לרי"ש רק לאותיי חלב הקיבה ולר"ע רק חלב הדקין וגמרא גמירא לה וקרא אסמכתא בעלמא הוא ואין למדין קו"ח מהלכה ומש"כ ב"ה מא"ס דחלב הדקין אסור לא מרבויא דקרא אלא משום דיתיב בין שני החלבים ויונק מחלב האסור ובזה יתורץ גם לרש"י מש"כ שנחלקו רי"ש ור"ע שרצה לומר לר"ע אית לי' דחלב הדקין אסור מדאורייתא ולר"ש מותר אלא שיש לאסרו משום שהוא יונק מחלב האסור את"ד.
אמנם בחס"ו בחי' לחולין ראיתי שביאר הענין יפה ע"ד אחר וממנו נלמד ליישב דברי רבינו שכתב וז"ל ודע בפ' ויקרא בכולהו קרבנות כתב את החלב המכסה את הקרב והיינו הפרישה ואת כל החלב אשר על הקרב היינו שעל המסס וביהכ"ס כדאיתא לקמן צ"ג אמנם כתב רמב"ן בפ' תצוה במילואים בציווי לא הזכיר אלא את כל החלב המכסה את הקרב ובפ' צו במילואים שהקריב משה הזכיר רק חלב שעל הקרב ולא הזכיר המכסה מוכח מזה כשלא הזכיר שניהם וכלל הכל בחד לישנא חלב המכסה גם המסס בכלל ובחלב אשר על הקרב גם הפרישה בכלל והנה בחלב שעל הדקין עד אמה לרי"ש לפירש"י ולא לרע"ק היינו לפי ברייתא קמייתא משמע למר ניחא לי' למדרש קרא אדקין ולמר אקיבה אבל כדמייתא ברייתא שע"י דמפרש לברייתא קמייתא דפלוגתתם אי בעינן דומה לתותב אי סגי בקרום ונקלף שוב ידעינן דמאן דמרבי בבה כש"כ דקין ואין כאן מחלוקת בחלב שעל הדקין עוד כתב והנה לל"ק לקמן דקייל"ן כוותי' דאקשתא הוא תותב אעפ"י שמחובר בעצמו מ"מ תותב גמור נחשב ולא בעי' קרא לרוביי' ולא איצטרך קרא אלא לחלב שעל הדקין שבעצמו אינו תותב אלא מן הפרישה המונח עליו ולאידך מרבינן אפי' חלב היתר שהוא רק קרום ונקלף והכי קייל"ן כלישנא קמא אמנם לל"ב פליגי בני בבל ובני א"י אליבא דר"ע מ"מ לר"ע קשת אסור ולא צריך קרא לרבות ולבני א"י מותר ולא מתרבי מקרא כלל כיון שמחובר באמצעיתו.
והנה בש"ס הוריות דף ג' הגירסא חלב שעל הקבה ואיירא שכה"ג התיר שעל הדקין וסנהדרין התירו שעל הקיבה ושוב חזרו שניהם אסורים ע"כ סוגי' דהתם ס"ל דו' רבוייא הוא כפירש"י התם דהיינו דחד מינייהו דריש ו' ולא דריש את כל לרבוייא וממילא א"א לרבות אקשתא דקיבה שהוא עצמו תותב וקמל"ן אע"ג דמחובר באמצע מ"מ איקרי תותב אבל לא אתיא דקין בקו"ח מיני' דאינהו לא תותב הוא אלא יונק מן התותב ושוב חזרו ודרשו תרווייהו דאת כל נמי לרבוייא לאסור דקין ואקשתא דקיבה ושפיר נפקא תרווייהו מתרי קראי אבל בשמעתין דחולין לקושטא דמילתא דאקשתא לא צריך קרא לרבויי ורבויי דאת כל רע"ק דריש דוקא אדקין דינקי מתותב קרום ונקלף ורי"ש דריש אייתרא דקיבה דהוא רק קרום ונקלף ומכש"כ דקין ואמנם לקמן דף צ"ג פירש"י דבדקין פליגי אריש מעיא באמתא ובכהא"ג הקשה דזה סותר למש"כ רש"י בשמעתין [והיינו הקו"ח שרמז עליו העיני אברהם הנ"ל] והנכון בזה מש"כ בכנסת יחזקאל ב' דרכים ושניהם אמיתיים בעליונו של ריש מעיא אותו חלב יונק ממכסה הפרישה שעליו ואסור לכ"ע אך בצידו השני של ריש מעיא אינו אלא קרום ונקלף ואינו מכוסה בפרישה ובהא פליגי ר"י ורע"ק ועוד דרך אחר והוא דהכלבו ס"ל וכן פסק רמ"א בש"ע דבריש מעיא יש חלב ותחתיו קרום ותחת הקרום עוד שומן בעצמותו של מעיא ולא נאסר אלא העליון עם קרומו והחלב שבפני מעיא מותר ולכאו' העליון הוא היונק ונאסר מטעם תותב אבל התחתון קרום ונקלף הוא ולרי"ש נאסר ולא לרע"ק ושמואל שהי' מבני בבל דאסרו דאייתרא אמר בעי גרירה פי' לגמרי ופירש"י שפיר דבזה נחלקו רי"ש ורע"ק דלרע"ק שרי התחתון ואנן אע"ג דבאייתרא מחמרינן מחומרא בעלמא משום שסמוך לאקשתא באותו אבר מ"מ בהא לא מחמרינן ואין אסורין אלא עד הקרום ואין להקשות א"כ מ"ט אמר לרבות חלב שעל הקיבה ולא אמר חלב שעל תחתית הדקין יש לומר רבותא קאמר דאפי' שעל הקיבה מרבינן שאין יונק ולא סמך ליונקת הפרישה מכש"כ תחתיתו של דקין שעליונו חלב דאייתרא את"ד לפי"ז יש ליישב דברי רבינו על נכון כיון דמסוגי' דהוריות מוכח דאי לאו תרי קראי לא הו' מרבינן חלב שע"ג הדקין בקו"ח משום דאין תותב אלא יונק מן התותב א"כ אף לפי גמרא דחולין דס"ל דמרבינן חלב שע"ג הדקין בקו"ח מטעם דיונק היינו לאסור אבל להקרבה לא שייך דניליף בקו"ח דבר הקרבה כדס"ל בסוגי' בהוריות באמת דלא ילפינן בקו"ח כלל אפי' לאיסורא ולכן כתב רבינו רק חלב שעל הקיבה ולא חלב שעל הדקין וא"ש הכל.
והנה רבינו בפ"ז מהל' מא"ס כתב וז"ל האלי' מותר באכילה לא נקראת חלב אלא לענין קרבן בלבד כמו שנקראו כליות ויותרת הכבד חלבים לענין קרבן כמו חלב הארץ ולפי שמרימין דברים אלו מן הקרבן לשם נקראו חלב שאין שם דבר טוב אלא המורם לד' ולכאו' קשה הא זה דעת רב אשי בחולין דף קי"ז שהא"ט דחלב האלי' מותר באכילה דחלב האלי' מיקרי לשון מיטב חלב סתמא לא מיקרי וגמרא פריך אלא מעתה לא ימעלו בה ומשני רב זביד דכתיב כל חלב לד' דבא ללמד שגם אלי' מועלין בה והדר פריך א"כ תתסר באכילה אמר קרא כל חלב שור וכשב דבר השוה בשור וכשב יצא חלב האלי' דליכא בשור וא"כ איך כתב רבינו כרב אשי וראיתי להמלבים בס' התורה והמצוה שעמד ע"ז וכתב דגם רב זביד סובר כרב אשי בהא דהאי חלב האלי' אין פירושו חלב רק מוטב רק דקשה לו למה כתב התורה בלשון זה שנוכל לטעות אע"כ שבא ללמד שבדקין אחד כדין החלב לענין מעילה כדכתיב כל חלב לד' אבל לענין אכילה לא איקרי חלב ולדעתי פירושו תמוה א"כ מאי פריך לרב אשי הא גם לרב אשי הו' מצי מפרש כן דעכ"פ מדקראו הכתוב חלב נשמע דבחד צד דומה לחלב שימעלו בו.
אמנם לי נראה דאדרבה רבינו בלשונו הצח מיישב זה דהנה רבינו בסוף ה' אימ"ז כתב דכל חלב לד' היינו לומר שכל מה שהוא מיטב צריך להיות לד' ולזה כיון רבינו כאן שכתב שאין שם דבר טוב אלא המורם לד' כיון שמה שהוא הטוב הרי צריך שיהא לד' ובזה פליגי רב אשי ורב זביד דר"א מפרש חלב האלי' מיטב האלי' א"כ שפיר פריך א"כ לא ימעלו דלא מיקרי חלב כלל ורב זביד מפרש ג"כ מלשון מיטב אבל המיטב שהוא להקרבה המורם לד' א"כ ל"ש לומר דלא ימעלו בו דהא הא דנקרא מיטב היינו המיטב המורם לד' רק דאפ"ה אין נאסר באכילה כיון דאין פירושו חלב כסתם חלב אלא לשון מיטב וכדילפינן מקרא דחלב ממש לא איקרי רק דבר שוה בשור וכשב אבל שאר חלב דקרא אין פירושו חלב רק מיטב ודו"ק.
בענין אי קרבן הו' עונש הנה הראב"ד בפ"ג מאי"ב כתב שלא מצינו עונש לקטן וראיתי ברדב"ז חמישי סי' צ"ד דדעת רבינו שאין הקרבנות לעונש אלא לכפרה וקטן נמי בעי כפרה ולכן כל היכא דהיא חייבת מלקות הבא עלי' חייב קרבן אע"ג דקטן הוא עיי"ש.