שעות
מונין לקדשים וכו'. קשה לי לפמש"כ לעיל בהלכה י"א בשם הצל"ח דלחכמים דפליגי אר"מ דפר בן ג' פסול צריך קרא דשנתו ולא שנת עולם דמדלא משכחת תמידין בר"ה כקו' תוס' בעירוכין לא מוכח דשנתו בעינן משום דאז הו' מפרשינן קרא דבן שנה היינו פחות מבן שנה לא יכשר וכמש"כ וליכא קרא דבעינן מעל"ע וששעות פוסלות וא"כ יקשה לרבינו דפסק כמ"ד פר בן ג' דוקא א"כ מנ"ל דשעות פוסלות:
והן אמת לפי מה שהבין בצל"ח דברי התוס' בעירוכין ל"ק דהנה בצל"ח הביא קו' מראה כהן דבזבחים ילפינן שעות פוסלות מקרא דיהי' ותוס' כתבו דיליף משנתו וכתב דבזה פליגי ר"ז ורבא א"כ לפי"ז יש לומר רבינו פסק דבעינן מעל"ע מקרא דיהי' אבל ראיתי בחס"ו סי' שמ"ג שכתב לפרש דברי תוס' דאי לאו שנתו הו"א דיהי' אתמים קאי ואף עתה דכ' תמים צריך קרא דיהי' דשעות פוסלות בין שחיטה לזריקה [וכן העלה בט"א ר"ה דף י' במה דהקשה ל"ל קרא דשנתו למנין דידי' ולא מנין עולם תיפוק לי' למנין עולם לא משכחת שעות פוסלות ותי' כנ"ל אי לאו קרא דשנתו דלמנין עולם מנינן הו' מוקי קרא דיהי' אתמים ועיי' בהשמטות פמ"ג ובמש"כ בקונטרס טריפה חי'] וא"כ לפי"ז לרבנן דפסלו פר בן ד' וצריך שנתו דלמנין דידי' מנינן א"כ לא נשמע מיהי' דשעות פוסלת בקדשים דמוקמי' קרא דיהי' אתמים וא"כ איך פסק רבינו דשעות פוסלות בקדשים ונראה דלאותן חכמים הם לשיטתם בעירוכין דפליגי ארבי ובעי קרא אב"ח דבעינן מעל"ע וילפינן מיני' קדשים ודו"ק:
הנה בה' רוצח כ' רבינו עגלה בת ב' שנים ויום אחד כשרה יותר פסולה ובמל"מ שם תמה הא קיי"ל שעות פוסלת בקדשים ותי' כיון דמצינו שהקילו בע"ע משאר קדשים גם זה מהם ואין שעות פוסלות ובמנ"ח תמה דנראה מדבריו דהבין דיום א' היינו מעל"ע וזה אינו דמבואר בדבריו דיום א' היינו תיכף בכניסת הלילה נשלם הזמן כגון דנולד בר"ה קודש הע"ש נשלם שנתו תיכף בכניסת ליל ר"ה והיכא דבעינן מעל"ע שעות לא נשלם שנתו עד ר"ה קודם הע"ש ובקדשים דקיי"ל מעל"ע לשעות בעינן הוא להקל כגון כבש שנולד בער"פ בשעה ב' אחר חצות דאי אמרינן שנה מיום א' תיכף בכניסת ליל ער"פ עברה שנתו ופסול אבל באמת בעינן מעל"ע בשעות ולא שלמה לו השנה עד ב' שעות אחר חצות וכשר לק"פ בחצות שעדיין לא נשלם השנה א"כ כאן גבי ע"ע אם נולד בר"ח ניסן אחר חצות היום ואחר שתי שנים בכניסת ליל ר"ח נעשה שני שנים לדעת רבינו ופסול בר"ח ניסן בבוקר לע"ע אבל אי בעינן מעל"ע שעות כשר לע"ע עד אחר חצות וא"כ הקושיא להיפוך למה החמיר בעגלה יותר מבקדשים דלדבריו אם נולדה בר"ח ניסן בחצות היום בר"ח אחר שתי שנים פסולה אפי' בבוקר דשלמו השתי שנים ומתחיל השלישית ולמה לא יהא כקדשים דיהי' כשר עד חצות היום רק דיש לומר כיון דבכה"ת אין צריך מעל"ע לשעות רק בקדשים דגלי קרא ובבתי ערי חומה וע"ע לאו קדשים הוא אע"ג דכפרה כתיב בקדשים להחמיר אבל לא להקל ע"כ תמיד תיכף בתחילת שנה שלישית נפסלה לע"ע להחמיר ולא להקל:
הנה בזבחים דף נ"ה אמר רבא זאת אומרת שעות פוסלת בקדשים ויש לתמוה הכי הול"ל שעות מכשרת בקדשים דהרי אם לא הוי אמרינן דבקדשים חשבינן שעה לשעה א"כ תיכף בהתחלת היום נעשה בן שנה כמשמעות רש"י שם והתוס' בר"ה ונדה והש"ך חו"מ סי' ל"ה והמג"א סי' נ"ג והי' פסול מבוקר אבל אם בעינן שעות א"כ כל שלא נתמלא לו השעה הוי בן שנה וכשר לקרבן וע"כ אדרבא שעות הוא מכשרת לקרבן ואף דבאמת משכחת לה גם בפסולות באלו דבעינן בן שתי שנים או שלשה ואז משכחת לה פסול ע"י מה דבעינן שעות מ"מ ל"ל לרבא להזכיר ענין אחר מה שאינו מדבר בו ועזב גוף הדין שמדבר ממנו וכיון דמשכחת לה גם להכשר הו"ל למנקט צד זה דשעות מכשרת בקדשים דמזה איירא וראיתי בס' חכש"ל או"ח סי' נ"ג שעמד ע"ז ונראה לישב דהנה בכל דבר התלוי במספר שנים יש בזה ארבעה חילוקי דינים: [א] הוא בתחלת המספר שאפשר שיום ראשון יעלה במספר השנים בשנה אחת כגון מעשר בהמה דקיי"ל דאין מעשרין מן הנולדים בשנה זו על הנולדים בשנה אחרת וקיי"ל דהנולדים בכ"ט אלול אינן מצטרפין בא' בתשרי וכן לגבי ערלה ונטע רבעי קיימ"ל דב' בתשרי הוי ר"ה שלהם. [ב] דנהי דבתחלת המספר בעינן יב"ח להחשיבו כשנה מ"מ בסוף המספר יום א' או ל' יום למ"ד דחשוב שנה וכההיא דאמרינן בפ"ק דר"ה דלר"מ פר הוי בן ג' שנים בשתי שנים ויום אחד או ל' יום חשוב בן שלש שנים. [ג] דבין בתחלת המספר בין בסוף המספר בעינן שנים שלימות והיינו הך דתנן בס"פ יוצא דופן דף מ"ז דבעינן שנים שלימות בין בתחלת המספר ובין בסופו. [ד] דבעינן שנים שלימות מעל"ע ממש ונפ"מ לשעות וכגון ההיא דאמרינן בפ"ב דזבחים דשעות פוסלת בקדשים כגון כבש דרחמנא אמר שיהי' בן שנה ואם נולד בר"ח ניסן לעת ערב אף שבר"ח ניסן הבא בתחילתן נמצא שנכנס בשנה שני' שכבר שלמו לו יב"ח מ"מ מותר להקריבו בר"ח ניסן עד הערב לפי שלא שלם לו שנה תמימה מעל"ע משעת הלידה עד הערב וכן בבתי ערי חומה הוי דומיא דקדשים וכדאי' בפ"ב דעירוכין ולפי"ז אם מכר לו בית בר"ח ניסן בערב יכול לגאול בר"ח ניסן עד הערב:
והנה בבן ובת השנויים בברייתא דנדה שם אכתי יש לדין כי הנה בסוג' חילוק הראשון וגם בה"ב בודאי אינם דכתיב בהו בפירוש מעל"ע אלא דיש לספק בהו אם הם בסוג' הג' וד' שהבאתי ודבר זה תליא בב' תירוצי תוס' נדה ד"ה שלשים דבחד תי' ס"ל דבעי מעל"ע ובחד תי' ס"ל דלא בעי מעל"ע שלימות ובתוס' ר"ה דף י' ד"ה בן משמע דבעינן שלימות שכ' דיש דברים דאפי' מעל"ע בעינן וכו' ומדבריהם נראה דהני דיוצא דופן בעי מעל"ע דשעות וזהו שכ' אפי' כלומר לא מבעיא דלא אמרינן יום א' בשנה חשוב שנה אלא אפי' אשעות קפדינן וכך משמעות דברי רש"י בעירוכין דף ל"א שכ' מעל"ע אותו יום ואותו שעה לשנה הבאה משמע דס"ל דכל השנויין שם בכולן בעינן מעל"ע דשעות:
והנה במשל"מ פ"ב מאישות ה' כ"א כ' שדין זה תלוי בפלוגתא דתנאי דר"י ור"ש נחלקו בנדה דף מ"ט אי תוך הפרק כלפני הפרק או כלאחר הפרק וכ' תוס' בד"ה ואי בעית בשם ר"ת דמחלקינן ביום אחרון של שנת י"ב ויום א' לנקבה או ביום שנת י"ג ויום א' לזכר ואותו יום איקרי תוך הפרק דלר"י הוי זמן הבאת שתי שערות מתחלת היום ולר"ש בסופו ובהא פליגי דר"י ס"ל דל"ב מעל"ע דשעות ויום אחד הוא משום דבעינן שיהי' השנים שלימות ומשו"ה ס"ל דבתחילת היום הוי זמן הבאת שערות ור"ש ס"ל דבעינן מעל"ע דשעות ויום אחד בעינן כדי להשלים השעות וכמש"כ תוס' פ"ק דר"ה ומשו"ה אית לי' דלא הוי זמן הבאת שתי שערות כי אם בסוף היום שאז נשלמו השעות אלא דאכתי צריך ביאור מנ"ל דשעות דבן ובת צריכין להיות מעת לעת דשעות ומאי טעמא דר"ש בשלמא בבתי ערי חומה דכתיב בהו שנה ילפינן שנה שנה מבע"ח כמו שכתב התוס' עירוכין דף ל"א בתי' הב' אבל בבן ובת לא כתיב שנה ונראה דפלוגתא דר"י ור"ש תלי' בב' תירוצי' שבשמ"ק ומובא בברכ"י סי' נ"ה על קו' הר' אלחנן דמנ"ל בבן י"ג שנים דבעינן שנים שלימות מיום ליום ותי' השמ"ק דשמא הו' הלממ"ס ועוד תי' דילפינן מבן עשרים של יוצאי צבא שהוא זמן לעונש של מעלה כתיב שנה וגמרינן שנה שנה מבע"ח וכי היכי דלענין עונשין של מעלה בעינן שלימות מיום ליום ה"ה לעונשין של מטה ולפי"ז בהא פליג ר"י ור"ש דר"י ס"ל כתי' קמא דהוא הלממ"ס הלכך ס"ל דל"ב מעל"ע דשעות ור"ש ס"ל כתי' הב' דילפינן מבן עשרים של יוצא צבא והתם כתיב שנה הילכך בעינן מעל"ע דשעות:
והנה עד כאן לא מצינו פלוגתא אלא אי בעי מעל"ע דימים או מעל"ע דשעות ואפי' מאן דמצריך מעל"ע דשעות מ"מ מודה שאם הגיע ביום שלאחר י"ג בשעה שנולד בה כגון בחצות היום אז לכו"ע נעשה גדול המחוייבים במצות ובס' כ"ת ר"ה כ"ט העלה דלדיעה זו אם שמע התקיעות קודם חצות קודם שנעשה גדול שצריך לחזור ולתקוע לאחר חצות דאז בודאי הוי גדול:
אך הנה יש עוד דיעה שלישית והוא בשו"ת מהר"י מברונא שכ' וז"ל ובאותו יום אחר י"ג שנים אפי' בו ביום אינו מתפלל להוציא אחרים ידי חובתם עד שיעבור אותו יום י"ג כדפי' ר"ת דר"י ור"ש פליגי אי אתי ב' שערות בו ביום בשחרית דלר"י חשוב כלאחר זמן ולר"ש חשוב כלפני זמן וכן נראה מפירש"י יומא דף פ"ב ד"ה מחנכין וז"ל מחנכין אותו לשעות לפני שנה שהוא סמוכה לפרקן ופרקן הוי בן י"ג שנה לנקבה וי"ד שנה לזכר שדרך תינוקת להביא שתי שערות בשתים עשרה ויום אחד דהיינו בתוך שנת י"ג והוא פרקה לעונשין ותינוק בי"ג ויום א' נמצא שנת י"ד פרקו לעונשין ושנת י"ג הוא שנה הסמוכה לפרקו ושנת שתים עשרה הוא שנה לפני שנה הסמוכה לפרקו עכ"ל הרי דס"ל דיום אחד הנוסף על הי"ג הוא כדי להכניסו בשנה הבאה לשנת י"ד ויום אחד בשנה חשוב שנה כדס"ל לר"מ בר"ה דף י' מעתה י"ל ה"נ לגבי קרבן הו' אמינא דביום שמישלם שנתו לא מיפסל עד שיבוא לכלל שנה שני' דהיינו כשיכנס יום אחד בשנה שני' אז הו' עוברה שנתו דיום אחד בשנה כאלו שנה א"כ הו' בן שתי שנים וכן בשאר הקרבנות כשבא יום אחד בשנת השלישי מיפסל משום עוברה שנתו אבל ביום הזה שנעשה בן שנה שלימה לא מיפסל קמ"ל רבא דשעה פוסלת בקדשים דמיד שנעשה בן שנה באותו שעה מיד נפסל משום עוברה שנתו ולפי"ז יש מכאן ראי' גדולה לדעת מהר"י מברונא ז"ל:
ראיתי בחס"ו בחידושיו לשבת קל"ה שכתב וז"ל מספקא לי' טובא בתינוק הנולד באמצע היום אי סוף היום עולה בתחילתן א"כ כשהגיע תחילת יום ל"א שלו עדיין לא הגיע לכ"ט י"ב תשצ"ג ואין העולם משגיחין ע"ז ואם נאמר שצריך להמתין עד כלות כ"ט י"ב תשצ"ג באמצע ל"א קשה הא אין מונין שעות לחדשים ויהי' צריך להמתין עד תחילת יום ל"ב ולא שמענו זה ואולי אין סוף היום עולה בתחילתו אלא מחשבין שעות מעל"ע הואיל וכתיב ומעלה וכהא"ג כתב בחס"ו או"ח סי' פ"א רק דשם איירא מאם נולד בתחילת היום אז מונין ל' יום שלימים משום דאין מונין שעות וא"כ כ"ט יום א"א למנות דלמעלה כתיב וע"כ מונין ו' יום שלימים אף שעבר י"ב תשד"ג:
והנה ראיתי בחי' ר"ג במס' בכורות דף מ"ט שכתב וז"ל: מה התם במדבר כתיב ומעלה דהיינו ויותר חודש כ"ט י"ב תשצ"ג כ"ט ימים מחצה ומעלה הו' יום אחד דהיינו ל' יום ומחצה והיינו לאחר ל' יום ומשו"ה מת ביום ל' כיון שלפניו יפטור עכ"ל מזה נשמע דלא כחס"ו דהא לפמש"כ בחס"ו האי ומעלה אתי רק דלא נאמר דסגי בכ"ט יום אף דלא כלה ימי החודש שהם כ"ט תשצ"ג ולדברי הר"ג מהך דכתיב ומעלה נשמע דבעינן יום אחד נוסף לימי חודש דהיינו לאחר ל'. והנה לכאורה לדברי הר"ג אף שכבר הגיע יום ל"א אין פודין דבעינן יום אחד נוסף מדכתיב ומעלה וזה לא שמענו רק שיש לומר כסברת החס"ו שאין מונין שעות א"כ אי נאמר דבעינן יום אחד שלם נוסף א"כ כלה יום הנוסף באמצע היום והא אין מונין שעות וע"כ כיון שנכנס יום הל"א פודין דאין לומר כיון דאין מונין שעות ימתין עד תחילת יום הבא דא"כ כבר הוא יום הל"ב והוא יותר מיום אחד לכן אמרינן דאדרבא כיון דאין מונין שעות מותר לפדות מיד בכניסת יום הל' וא"כ לפי"ז היכא דנולד בסוף היום א"כ כלין י"ב תשצ"ג ביום ל"א אי מונין מתחילתו וכאן שצריך יום אחד נוסף מדכתיב ומעלה א"כ אין לפדות עד היום ל"ב וכדברי חס"ו ז"ל:
Loading...
1:13
1
Loading...