אעפ"י שכל הקרבנות כשרים מיום ח' וכו'. בכ"מ תמה דרבינו לא הביא הך דנו"נ ונראה דרבינו כוללו במה שכתב כל הקרבנות כשרים מיום ח' ולכתחלה בעינן ל' יום והיינו דרבינו ס"ל דנו"נ אין דינו כבכור ומעשר דלכתחלה כשרים מבן ח' אלא דגריס הך דנו"נ ברישא וכוללו עם שאר קרבנות דבעינן לכתחלה ל' יום.
אין
מקריבין לכתחילה אלא מיום (ח') [שלשים] והלאה וכו'. והנה בהא דרשב"ג אמר כל ששהה שמונה ימים בבהמה ושלשים יום באדם יצא מכלל נפל ודייק בגמ' הא לא שהה נפל הו' מימהל היכא ממהלינן ופירש"י כל שלא שהה ל' באדם ח' בבהמה ותמוה מה רצה רש"י בזה דנקט בבהמה דהא קו' הגמ' רק תסובב על אדם דמימהל היכא ממהלינן ונראה דהנה הפמ"ג סי' י"ד רצה להוכיח דבעינן בבהמה ז' ימים מעל"ע דאל"כ מ"פ הגמ' מימהל היכא ממהלינן ותמוה דקו' הגמ' קאי אאדם דבעי רשב"ג שלשים יום לצאת מכלל ס' נפל והנה בח"ס ביור"ד כתב לתרץ דקו' הגמ' הי' ע"כ דמח' דבהמה נשמע לאדם דהא מל' יום דאדם ל"ק דזה רק משום דבממון הלך אחר הרוב אבל לענין שבת שפיר ממהלינן דאזלינן בתר רוב דבח' ימים יצא מכלל נפל כמו בבהמה אלא ע"כ דקו' הגמ' הי' דמבהמה נשמע לאדם דאפי' רובא ליכא בפחות מח' ושפיר דייק הפמ"ג דמוכח דבעינן ז' מעל"ע דאל"כ ל"ה פריך מבהמה לאדם דשפיר ממהלינן ביום ח' אף שלא עבר ז' ימים מעל"ע ואולם דבריו שלא אליבא דהלכתא דא"כ אם מת תוך ח' יהא חששא דאורייתא וצריכה יבום ואנן קיי"ל אפי' במת תוך ח' דחולצת ולא מתייבמת ולכך אמינא ליישב דהנה בגמ' פריך גם אבן ח' ג"כ נימול ממנ"פ והכונה נהי דבן ח' דאף דגמרו שעריו וצפורניו לרשב"ג צריכין ל' יום ולכן אין מחללין שבת דהו' ספק נפל אכתי נימול ממנ"פ ומסיק למכשירין מוכח דבס' דח' איכא חששא דאורייתא כל שלא שהה ל' יום ופליג רשב"ג אדרבי דסובר דסגי בגמרו שעריו וציפורניו ולפי"ז י"ל דזה רק אם לא שהה אפי' ח' ימים דבבהמה ג"כ אסור דליכא אפי' רובא עחיה"ר דמפרש כל ששהה בבהמה ח' ימים היינו בבן ח' שגמרו שעריו וציפורניו ולכן מדאורייתא אין מחללין אבל לאחר ח' ימים שפיר י"ל גם לרשב"ג ליכא חששא דאורייתא אלא דרבנן ובהא פליג ארבי דאפי' חששא דרבנן לית לי' ולכן פירש"י הא לא שהה ח' ימים בבהמה נפל הו' וא"כ באדם כהא"ג תוך ח' ג"כ לא ממהלינן מה"ת וע"ז שפיר פריך דנימול ממנ"פ:
וא"כ מיושב דברי הפמ"ג דמפירש"י דפירש דמבהמה נמי פריך ע"כ דמפרש דבזה דמיא אדם לבהמה כיון דבבהמה בתוך ח' ליכא אפי' רובא ואיכא איסור דאורייתא א"כ מוכח דבעינן ז' מעל"ע דאי לא בעי ז' מעל"ע א"כ אמאי בס' בן ח' לא ממהלינן הא איכא רובא כיון שכבר עבר ז' ימים דבבהמה יצא מכלל נפל ע"כ דרובא הו' וא"כ מה"ת שפיר ממהלינן אע"כ דבעינן מעל"ע א"כ שפיר משכחת דמה"ת לא ממהלינן דס' בח' היכא דלא כלו מעל"ע דאפי' רובא ליכא כאן דגם בבהמה קודם שכלו ז' מעל"ע לא יצא מכלל נפל דו"ק:
הנה בבכורות דף י' איתא דילפינן מתפדה מיד ואין צריך להמתין עד שמונה ימים כבהמה טהורה או ל' באדם [ומביא בטור ובב"י שהוא משום כדי שלא להחמיץ המצוה כיון דנשמע מקרא דתפדה דרשאי לפדות ואין צריך להמתין שוב מצוה לפדות מיד משום אין מחמיצין כדילפינן מקרא דושמרתם את המצות] רק דלכאורה יקשה באמת מ"ט דלא חיישינן גם בהא שמא נפל דהא אין הולכין בממון אחר הרוב וצ"ל כיון דא"ר לפדות דהא יכול לערפה וזה נמי מצוה ואין אלא מצ"ע לפדות שפיר אזלינן בתר רובא. והנה בפי"ב מביכורים כ' רבינו דערופה נמי מצוה וראב"ד השיג דהא מפסיד ממון כהן להנ"ל ניחא דרבינו הוכיח מקושיא זו דע"כ גם בערופה איכא מצוה רק שגם בפדיון איכא מצוה לכן לא הי' נחשב כחיוב ממון אזלינן שפיר בתר רובא, ונראה ראי' לדברי הטור וב"י דמצוה איכא לפדות משום דאין מחמיצין דאל"כ יקשה הא צריך לברך ושמא נפל הו' והו' ברכה לבטלה והא היכא דאיכא חשש ברכה לבטלה אזלינן להחמיר כדקיי"ל בסי' ח' דאפשר בבדיקה צריך לבדוק תחילה וע"כ דהכא שאני דא"א להמתין משום דאסור להחמיץ המצוה, והנה רבינו שם בה' ביכורים כתב דמצוה לפדות מיד ולאחר שלשים יכול לעורפו ואין כאן אלא מצות עיכוב בלבד נראה לי כונתו ע"ד שכתב הטו"ז באו"ח סי' תקפ"ו דשופר מצוה לתקוע בשל איל כפוף וכ' הטו"ז דיש שתי גוונא לכתחלה מה שהוא לכתחלה גוף המצוה שיהא כפוף אבל יש שאין אלא מצוה מן המובחר שיהא של איל דוקא ה"נ אין בו אלא מצות עיכוב דהיינו שאין אלא מצוה מן המובחר לפדות מיד ולא שתאמר דהו' מצוה לכתחלה א"כ אי לא פדה מיד עבר עכ"פ אגוף המצוה קמ"ל דלא עבר אלא אמצוה מן המובחר: