השלמים
באים מן הכשבים ומן העזים וכו' יותר ע"ז הרי הוא זקן ואין מקריבין אותו. עיין משנה למלך פ"ב מה' איסורי המזבח ה"ו שהקשה מסוטה דף מ"ו דאין שנים פוסל בקדשים ובטורי אבן ר"ה דף י' הקשה מע"ז דף כ"ד דפרה כשירה לאחר ג' שנים וכן מיומא דף ס"ה דפריך אלא פר מאי איכא למימר ולרבינו הא פר ג"כ פסול בשנים והעלה ג"כ כמל"מ דזקן היינו תש כחו אמנם באמת כבר קדמוהו בתוס' יומא שם בקו' זו ותי' כיון דרוצה לאוקים ככ"ע פריך דלא אתיא ככו"ע עיי"ש ובצל"ח החדש הסביר דבריהם דרבי לשיטתו ע"כ אתיא כר"מ והיינו מדסובר בעירובין דף ל"א דילפי' משנתו דידי' דבעינן בקדשים מעל"ע והיינו כמש"כ תוס' עירובין דף י"ח דשנתו דידי' אתיא דבעינן מעל"ע מכח קו' תוס' דלאמור דקרא אתיא לדרוש דבעינן שנה מיום ליום דאי יום א' בשנה הו' שנה לא משכחת כבש בן שנתו בר"ה לתמידין וקו' תוס' לא יקשה רק אי נימא דפר בן ד' כשר א"כ הלל"מ דעברה שנתו תמות רק לבן שנה אתיא א"כ ע"כ הא דכתיב בקרא בן שנה היינו דיותר מבן שנה פוסל דא"ל דפחות מבן שנה כשר כיון דיש הללמ"ס דתמות ושפיר קשיא קו' התוס' וצ"ל דשנתו אתיא למעל"ע אבל אי יסבור רבי כחכמים פר בן ד' פסול א"כ הללמ"ס אתיא גם על פר דתמות א"כ שפיר נוכל לומר הא דכתיב בן שנה היינו דפחות מזה פסול אבל למעלה משנה כשר ולא יקשה קו' התוס' דלא משכחת תמידין בן שנה כיון דכשר יותר מבן שנה וא"כ צריך קרא שפיר לומר דשנתו דידי' ולא של עולם דאז ע"כ הכונה בן שנה דלמעלה פסול דאי למטה פסול א"כ יקשה דקרא כתיב מכאן והלאה ירצה כתי' הגאון מו"ה מרדכי יפה [ובחס"ו סי' שמ"ג הביא לתרץ בשם גאון מו"ה זרח איידליץ] וא"כ אין לנו קרא לפסול מעל"ע ומוכח דרבי עכ"ח כר"מ סבירא לי' ולכן שפיר פריך כיון דמוקמת כרבי ע"כ גם כר"מ אתיא ויקשה הא תינח שעיר פר מאי איכא למימר כיון דפר בן ה' כשר עיי"ש ודפח"ח א"כ נתיישב קו' הטו"א ועד"ז יש ליישב האי דע"ז דג"כ פריך אף אליבא דרבי דסובר כר"מ דכשר בן ד' אך מע"ז בלא"ה לא קשה דרבינו פסק בפ"א דפרה זקינה כשרה ונראה ראי' לרבינו מזבחים דף נ"ט דפריך והא אזקין ואי כמל"מ דזקן היינו תש כחו וכמו שהעלה גם בטו"מ ויקשה דילמא בראינו שעדיין לא תש כח אף שהרבה שנים שחרב הבית משכחת לפעמים בהמה שנעשה זקינה ולא תש כח וע"כ לומר דפסול בשנים כדברי רבינו וראיתי בשי"צ הביא ראי' לדברי רבינו מת"כ פ' ויקרא וז"ל פר יכול זקן ת"ל בן אי בן יכול קטן ת"ל פר הא כיצד בן ג' כדברי חכמים רמ"א אף בן ה' כשר אלא שאין מביאין מפני הכבוד משמע דלחכמים מה"ת פסול אמנם יותר נראה כמש"כ בפ"ב מאמ"ז שרק לכתחלה אין מקריבין אותו אבל בדיעבד כשר רק זקן פסול בדיעבד וראיתי בטו"א שם הוכיח דע"כ פסול בדיעבד מדפריך בזבחים והא אזקין מוכח בדיעבד פסול ותמוה ממנ"פ אי מפרש האי דזבחים דאזקין להו שתש כחו אין ראי' לפסול שנים דיש לומר פסול שנים רק לכתחלה ואי מפרש דאזקין היינו פסול שנים א"כ מעיקרא אין קו' לרבינו דאדרבא מוכח שנים בדיעבד פסול וכמש"כ והבן. עיי' תוספתא פ"ד דכריתות אשם גזילה וכו' הביא פחות מי"ג ח' ויום אחד שלא בכסף שקלים פסול הביאו יתר על י"ג חודש אפי' הם זקנים כשרים עכ"ל:
הנה במה שהבאתי לעיל קו' הטו"א ר"ה דף י' דפרה כשרה לאחר ג' שנים נראה לי דרך אחר בזה דהנה דבע"מ כתיב הקרבהו לפחתיך חזינן כל שאינה כבוד כלפי מעלה פסול א"כ גם בזקנה כל שהוא בלשון בנ"א בכלל פר זקן או פרה זקנה פסול דגם בזה שייך הקרבה לפחתיך דידוע דגם הבשר של בהמה זקנה אין טובה כמו של צעירה ואין מדרך להעלותה על שלחן מלכים [ועיי' מדרש רבה ואל הבקר רץ אברהם רך וטוב יכול גדול ת"ל רך יכול חסר ת"ל טוב יכול גדול שכבר הוזקן ונתקשה שאין בו טעם בשר גמור ת"ל וטוב שהגיע לטעמו במלואו וטובו] ומיושב כל קו' הטו"א:
יתר על זה הרי הוא זקן ואין מקריבין אותו. וכתב במל"מ בהל' אי' מז' דלאו למימרא שהוא פסול דזקן דממעט קרא אינו זקן בשנים אלא כונתו דאין מקריבין אותו לכתחילה מפני הכבוד ובשו"ת חיים שאל סי' ז' הקשה מדברי הסמ"ג שכתב כלשון הזה והביא ירושלמי פ"ה דשקלים אשם בן שנה הביאו בן שתים לא יצא בן שתים והביאו בן שלש לא יצא אלמא מ"ש יתר על זה הוא פסול ולא לכתחילה קאמר דהא מייתא עלה ירושלמי ועוד קשה ממש"כ רבינו דשעות פוסלין וכתב וכן בכל הזבחים מוכח דכל שהוא בן שנתיים אם הוסיף פסול וכן בפר בן ג' אם הוסיף פסול.
עיי' מה שהבאתי קו' המל"מ ושו"ת חיים שאל ולדעתי לא קשה מידי דמל"מ רק כתב דפר יותר מבן ג' אין פוסל דלא מצינו פסול שנים בקדשים דהיינו דלא מיפסל משום זקנה אבל בבן שנה והביא בן שתים ובן שתים כשהביא בן שלש לא משום זקנה פסול אלא משום דבן שנה היינו כבש ובן שתים הוא איל ויתר על כן הוא רק מטעם זקנה וזה לא מיפסל דאין כאן זקנה ולכן לא כתב דאם הביא דלא יצא והא דאיתא בירושלמי בן שתים והביא בן שלש היינו בבן הבקר דמצוה בבן שתים אם הביא בן שלש פסול לא משום זקנה אלא דבן שלש לאו היינו בקר אלא פר ובקרא בקר כתיב לא פר אבל היכא דמצוה בבן ג' בפר אז לא מיפסל בבן דאינו זקן ולא מיפסל עד שירתת כמוש"כ המל"מ אך בשו"ת הנ"ל הביא מפי' הר"ג בבכורות דיעה שלישית וז"ל פרט לזקן הרבה בלא מום פסול להקרבה עכ"ל לדידי' תליא בזקנה גדולה: