על דבר שמות האמוראים הנזכרים בזהר
על דבר הזכרת שמות האמוראים ומאמריהם בספרי הזוה״ק, כבר האריך בזה רבינו הרד״ל (ענף ד׳ סי׳ ב׳), וכתב שם א׳) שספרי הזהר נסדרו מתלמידי תלמידיו שהיו אמוראים, וציין לספרו מבוא לפרקי דרבי אליעזר עיי״ש, ושם כתב שבכל ספרי התנאים נמצאים מאמרים מדורות התנאים האחרונים והאמוראים, וגם בספרי הנביאים אמרו חז״ל יהושע כתב ספרו ואסקיה אלעזר, ושמואל כתב ספרו ואסקיה גד החוזה ונתן הנביא (בבא בתרא ט״ו א׳) עיי״ש בדבריו. וכבר כתבתי למעלה שספר הזהר נסדר שלוש מאות שנה אחרי פטירת רשב״י. ב׳). כן כתב שהרבה הלכות ואגדות של האמוראים כבר היו ידועים בימי התנאים. והביא ראיה ממס׳ סוכה (כ״ח א׳) אמרו עליו על רבי יוחנן בן זכאי שלא הניח כו׳ דבר קטן הויות לאביי ורבא, עיי״ש. ומי יגלה עפר מעיניך הרד״ל עכשיו שזכינו לפירוש רבינו חננאל על הש״ס לראות דברי רבינו חננאל בפירושו שם וז״ל: ״דבר קטן הויות דאביי ורבא, פירוש הקושיות שהיו נושאין ונותנין בה עכשיו אביי ורבא פשטות וסדורות היו ומכוונות ביד רבי יוחנן בן זכאי וכך היו מתעסקין בהן״. ושנה דבריו עוד שם בגמרא (סוכה מ״ה ב׳) ואמר חזקיה א״ר ירמיה משום רבי שמעון בן יוחאי ראיתי בני עליה והם מועטין כו׳ אם שנים הן אני ובני הן, ומי זוטרי כולו האי, והא אמר רבא כו׳ ודמסתכלי באספקלריא המאירה מי זוטרי כולי האי והא אמר אביי כו׳ עיי״ש. והנה באמת קושיות הגמרא תמוהים מאד, מאי קמקשו מדברי אביי ורבא על דברי רבי שמעון, ואדרבא מהראוי היה לדחות דבריהם, מכח דברי רשב״י התנא. וראיתי בפירושו שם שכתב וז״ל: ״והלא אביי ורבא דאחרונים הן לגבי רשב״י ואיך מקשינן מדבריהם עליו, אלא ללמדך המסורת שהיה בידם בדברי אביי ורבא כך היה בידי הראשונים בקבלה כהלכה למשה מסיני ואינם דבריהם שאלו הדברים וכיוצא בהן אי אפשר להאמר אלא בקבלה מן הנביאים ואלו הדברים שקבלו מרבותיהם היו מגידין״.
וכן כתב רב שרירא גאון באגרתו, בתחלת דבריו, ״דבר קטן הויות דאביי ורבא להודיעך דאפילו הויות דאביי ורבא לא מדעתייהו הוו אלא כלהון נהרין לראשונים״.