כתב הכ"מ ומ"ש היה לפניו וכו'. ירושלמי פרק אלו עוברים ר' אבהו שלח לבריה לטבריה וכו' ע"כ. וקשה דגמרא ערוכה היא זאת במועד קטן דף ט' אשכחינהו דקא רמו קראי אהדדי כתיב פלס מעגל רגליך וכו' וכתיב אורח חיים וגו' כאן במצוה שאפשר לעשותה ע"י אחרים כאן במצוה שאי אפשר לעשותה ע"י אחרים וכו' ע"כ ואמאי מרן ז"ל שבק תלמודא דידן ונקט תלמודא דבני מערבא וצריך ישוב. ודע שראיתי להר"ב בית חדש ביו"ד סי' רמ"ו וז"ל ומ"ש לפיכך התלמוד קודם למעשה בכל מקום. נראה דהרב קשיא ליה בהך דסוף פרק קמא דקדושין דנשאלה שאלה זו אי תלמוד גדול או מעשה ואסיקנא דתלמוד גדול שהתלמוד מביא לידי מעשה דמאי נפקותא בשאלה זאת לפיכך ס"ל להרב דנפקא מינה שאם היה לפניו עשית המצוה ות"ת דאם אפשר לעשות ע"י אחרים לא יפסיק תלמודו דתלמוד גדול ואם לאו יעשה המצוה ויחזור לתלמודו וכו' יעו"ש. ונוראות נפלאתי על הרב ז"ל שלא די שנראה דאשתימטתיה סוגיא הלז דמועד קטן גם לא השגיח בדברי מרן הכ"מ ז"ל דמייתי דברי הירושלמי דמהתם למד רבינו ז"ל דין זה וצ"ע.