והמפטם כתי"ט מצינו כלי נקרא פטום. במ"ז פ"ג דר"ה ע"כ. במ"כ טעה בזה. כי בכל מקום שהוזכרה מלה זו. וענינה כלי. היא בסמ"ך. וחבריו בפ"ו דבתרא. ופ"ד דמציעא. ובגמרא רפ"ב דביצה. בעלי פטסיאות.
אף חטה אחת כברייתה הקשו תו'. א"כ תרומה היאך עולה בק"א. וכ"ת משום דלא נולד האסור עמה. אכתי ערנה וכלאי הכרם. לא לבטלו ע"כ. ונ"ל ליישב. דשל ערלה. סתמא לא חזי לאכילה. וכי אמרינן חטי ופירא הוו בריה. בגמר פריין דווקא. דחזו לאכילה וחשיבי. וכלאי הכרם. פשיטא דלא תקשי כלל. דהא בהוסיף במאתים. אסור. דהאי תוספת פורתא בעלמא הוא. ולאו עיקר פירא הוא. דהפרי אפילו גדל כל צרכו (כל שלא יבש ובשל כל צרכו) הוא נאסר בכך. וכן אע"פ שעדיין לא הגיעו לכלל פרי. התבואה מתקדשת משתשריש. וענבים כפול הלבן. אע"ג דאכתי לא גמר פירא. ובין הכי. בין הכי. כה"ג ודאי לא חשיב בריה. דכל עיקר דין בריה. אגב חשיבותיה הוא. דדמי לדבר חשוב. שאינו בטל. להכי בעינן גמר פירא מיהא. בבציר מהכי. ודאי לא חשיב. וכל שכן לתוספת אחד ממאתים. דלאו בכלל פירא לגמרי הוי. ולא חשיב מידי.
כל מל"ת שיש בה קום עשה כו'. אבל לא קיים לוקה. צ"ע משום התראת ספק.