כל שבדרך ירידתו גולה ז"ל תי"ט והר"מ הטעים יפה שהרי דרך נפילה מצוי כו' שהרי דרך הכבד לירד כו' אני בעונותי אין לי חך לטעום. חכי לא יבין מהות ענינו. וכי מה בין הנופל דרך ירידה. לנופל דרך עליה. הכובד המוריד למטה. סבה אחת היא בשניהם. הנופל דרך ירידה לא נופל הוא ממנו. ר"ל יותר מהעולה ונופל. ולמה א"כ. זה מזיק וזה לא מזיק. זה אנוס וזה אינו אנוס. אבל לענ"ד הדבר פשוט. כי היורד. עיניו למטה רואה מה שתחתיו. ויודע להזהר עוד שלא יפול ויגרום נזק לאשר עומד למטה. לכן הוא קרוב למזיד. משא"כ העולה שעיניו למעלה. ולא יוכל לראות ולהתבונן אם נמצא אדם עומד תחתיו. שישמר ביותר שלא יפול עליו וימיתנו. זה מוטעם ודאי.
רבי אומר אינו גולה קסבר ונשל הברזל מן העץ זה העץ המתבקע. מדלא כתיב מעצו כו' מוכיח דיש אם למסורת כו' לא לפי המקרא ונשל בקמ"ץ הנו"ן. מהקל פועל עומד כו' ולפי המסורת ונשל פירושו שהשיל. לרש"י וכ"כ תו'. ונישל כמו והשיל. וכתי"ט ולא יתכן לפרש הדברים כמשמען שתיבת נשל במקום השיל. דהיאך יתחלף בנין הפעל ואב בנפעל ותולדה. כ"ש שא"א לומר שהמלה עצמה תחסר הה"א והיו"ד כו'. שהרי לפי המסורת אנו אומרים כו' ואפילו הוראת משך הקמ"ץ כו' אנו בורחים ממנו מפני המסורת. גם לא נמצא חסר כו' אף בה"א לבד. כ"א בינותי. ואף בזה י"ל שהוא מהדגש כמו ודיגום. ע"מ קימו. אע"פ שהיו"ד דגושה. ולא כן בדיגום. כמו שנמצאים אחרים נרפים. ודינם להדגש. ע"כ.
ואמנם שאי אפשר לומר כך בונשל. שיהא כמו כן מהכבד. ויחסר הדג"ש. כי לא נמצא כמוהו בחסרי הנו"ן. כי לא תוכל לומר נפל נגש וחבריהם פועל יוצא. על דרך הדגש. כי על כן נעדר בנין הדגוש מהחסרים. לכן הדין עמו בזה.
אלא שהוא ז"ל נפל במה שברח ממנו. שלדעתו על כרחו יפורש פעל יוצא בדמות הדגוש. אם לא שיסרס המקרא. וידרוש כאילו אמר ונשל העץ מן הברזל. ר"ל ע"י הברזל ניהו קיסם.
א"ב מה חסר בדרך זה. אם נאמר יש אם למקרא ויפרשוהו בהוראת העבר מהקל. בגזרה זו. שהוא פעל עומד. ושב על העץ והקיסם. המקבל פעולת הנשילה מן הברזל. ולפיכך גם דרכו ז"ל לא יתכן.
אבל הנלע"ד ברור. שלא בא רבי לשנות נקוד ונשל מקמ"ץ. לחיר"ק. אלא פשיטא המסורת לא ישנה את הקריאה כאן. שלדברי הכל הוא קמוץ.
אלא דמר סבר יש אם למסורת. על הוראת פועל יוצא קאמר. דעל כרחך אינו עומד. מדלא כתיב מעצו. ולכן נשתנה פירושו כאן. וזוהי כוונת רש"י כאן. ודוק. ובאמת יש לו חברים במקרא. ונשל גוים רבים. ונשל ה' אלהיך את הגוים. שהם יוצאים גם בלתי המסורת. וצ"ע מה רמ"ז אומר בכאן. כי לא היה לי פנאי לעיין בו.