מפני שהוא מוסיף על הקרן. ותוספת דקרן עדיפא מפני שעל החומש יכול להערים עכ"ל הרע"ב:
וצריך ביאור דמאי מהני שיכול להערים הא לא קמערים. ואמאי מפסדינן למ"ש כולי האי. ולשון הירו' שהביא הר"ש כך הוא א"ר בון והוא שיכול להערים עליו ולפוטרו מחומש. וזה מבואר שכך כוונתו דלא שנו של סלע ואיסר קודם. אלא כשבעל הבית יכול עדיין להערים עליו. דהיינו שכשאומר בסלע רוצה הוא נפדותו. אבל אין המעות בידו שיפדנו הוא עצמו (ופשיטא דבאמירה לא מתחייב בחומש. ואפי' לר"י דלקמן מ"ז דס"ל א"צ לפרש. היינו במחלל בודאי. אלא שלא פירש על איזה מעות כמ"ש שם. אבל הכא מיירי בשומא לחוד ששמין את המעשר בכמה הוא שוה לפדותו. ומי שיתן יתר הוא יפדנו ויחללנו דו"ק). אלא כוונת שיפדהו בסלע ע"י בנו ובתו עבדו ושפחתו להערמה כדלקמן. דלא צריך לאוסופי חומש. משו"ה של סלע ואיסר ודאי קודם שהוא מוסיף על הקרן בודאי:
אבל כשפודהו בעצמו ורוצה להוסיף חומש בלי ספק שהא קודם כדי שישתכר מעשר שני. וליכא עדיפותא לקרן אלא כי מספקינן בכוונתו דבע"ה. דאי יהבינן ליה בסלע שמא רצונו לפדותו בסלע. ע"י אחר:
והא דתני רישא בע"ה קודם מפני שמוסיף חומש אפי' אי מיירי דומיא דסיפ' דפרישנ' בשיכול לפוטרו. אפ"ה איהו קדים. כיון דלא קמפסיד מ"ש מידי. אף אם יפדהו בהערמה. ודקאמר מפני שמוסיף. ר"ל דהא שייך בחומש. ואיכא נמי מעליותא דילמא באמת בעי לאוסופי חומש ולא אערומי קמערים. דעל כרחך איהו קדים טפי. כך נ"ל ברור ואפשר להסכימו עמ"ש בתלמודנו בפ' המקדיש [ערכין דף כ"ז ע"ב]: