1
מעשר שני אין מוכרין אותו. פי' בפחות אינו יכול. (וע' פר"ש) דהיינו מכירה כמו בשלו. דמוזיל גבי לוקח כשהוא דחוק למעות. ומ"ש לאו דיליה הוא. אבל בשוויה ודאי נמכר והיינו פדייה. דנפדה גם ע"י אחר ואפי' בעל המעשר מקבל המעות שפיר דמי והרי הן אצלו מעשר כמו לקמן פ"ד מ"ו. והתם פירש הרע"ב דבכה"ג שרי:
2
ונראה לי דאפילו הכי בעי שומא דווקא. והיינו כסתם מכירה כדפרישית.
3
והירושלמי דמייתי הר"ש הוא שהכריחני לפרש כן. ולא כדמוקי הרע"ב התם למתני' דהכא במכירה דהדמים חולין הוא דלא מיזדבן. ולא משמע הכי. אלא הא לא אצטריכא ליה דקרא כתיב וצרת הכסף וגו'. ופשיטא דאפי' בשיוויה לא מזדבן כה"ג: