מאכילתו שאינה מעושר עתי"ט דע"פ הכחשת הכהן בלבד. אינה מפסדת כתובה. דעד אחד הוא. ולדידי קשיא לי לאידך גרסא. כי אמר נמי הן. לא ליהמניניה. דע"א אינו נאמן. אלא בדבר שבידו לתקן. והכא הרי אין בידו לתקן הכרי. שלא מדעת בע"ה. אי הכי מאי איריא דאשתכח שיקרא. כל שכן היכי דמכחיש לה נמי. אמאי לא להימן כה"ג. אלא ע"כ מיירי כגון דא"ל איהו לכי אצל פלוני כהן שיתקן לי הכרי. ובעל מודה. והכא במאי עסקינן בע"ה החשוד על הדמאי. דאורחיה לשדורי לכהן חבר. שיתקן הכרי ויטול המעשרות. כדי שיהו פירותיו בחזקת מתוקנים לאחרים ג"כ. וכיון דקמירי שנתן רשות לתרום ע"י אותו כהן. משו"ה כה"ג ודאי כהן הוה מהימן. דהרי הוא בידו לתקנו גם עתה. והשתא דמכחישה. הו"ל כתרי לגבי חד. דהא איהי לא מהימנא. דהוי דבר שאינו בידה. דוק. ונתיישב גם מ"ש כהן דווקא.
יוצאה לר"ה וראשה פרוע עמש"ל רפ"ב.
ע"פ רע"ב ונשכה כלב ונעשה מקומו צלקת נראה דלאו דווקא. אלא אורחא דמילתא נקטי. וה"ה לפצע וחבורה עמוקה. באופן שנעשה מקומה צלקת. וזה בכל מקום שבגופה.
ולענין צרעת אי הוי מום באשה. וכן באיש. עמ"ש בס"ד במו"ק. אה"ע (סל"ט).