העונה כו'. עונות קצובות הללו השנויות כאן. עוד צריכות באור בגבול השנים. שבודאי הזקן אע"פ שכבר נתחייב בעונה הקצובה כשנשא אשה ילדה בילדותו ובחרותו. א"א שימשך חיובו זה לעת זקנתו ככלות כחו ונס ליחו. ויש לזה סעד מפורש בגמרא פ"ד דקידושין. בעובדא דרחב"א. דאמרה אשתו הא כמה שנין דפריש ליה מנאי. ומשמע קצת שפירש ממנה נגד רצונה. (מ"מ אינו מוכרח. וי"ל ג"כ דמדעתה עבד פרישה).
ונראה עכ"פ כל עוד שיש לו גבורת אנשים לבעול ולפלוט ש"ז בה. אינו רשאי לבטל עונתו. בלי רשות אשתו. ביחוד אם היא עדיין בת בנים. שעז"א הכתוב. בבוקר זרע וגו'. וכל זמן שיכול לעמוד על רגלו אחת ולנעול ולחלוץ מנעלו ילד מקרי אפי' בן שמונים. וש"ז שלו מטמאה.
הטיילים עתי"ט לשון תו'. אגמרא קאי כגון רשב"ש. אבל עיקר תואר הלז נגזר מלשון טיול. הידוע ורגיל על לשונם ז"ל.
הפועלים יוצאין שלא ברשות שבת אחת. אע"פ שיש עליו פעמיים בשבת. נראה דהיינו נמי. משום דכה"ג מוקמינן להו אעונת חמר ות"ח. אבל לחמר. אין נותנין לו יותר משבוע. וכן לטייל. נותנין לו פחות משבוע. אע"פ שעונתו בכל יום משום שעיקר העונה בעצם וראשונה. כן היא אחת בשבוע.
הספנים כו' עמו"ק אה"ע (סך"ה) בס"ד.