מחזירין רטייה במקדש. שהוצרך לסלקה שלא תהא חוצצת. דחציצה פוסלת דבעינן ולקח הכהן כפירש"י. ואע"ג דקיי"ל לקיחה ע"י ד"א שמה לקיחה. לא דמי להכא עמ"ש התו' גבי עובדא דיששכר איש כפר ברקאי. ומ"ש בס"ד בביאור אותו מאמר:
יבלת. פירש"י יבלת שם דבר לאותו מום ואינו שם תואר כיבלת דקרא. וכתב התי"ט ולא ישתנה משקלו (ר"ל במשנתנו לא ישתנה נקודתו מהתואר שבכתוב) כי נמצא ש"ד ע"ז המשקל כמו אדרת צמרת יבשת עכ"ל:
ואני אומר אדרת איננו ש"ד. אבל גם הוא שם תואר נקבי לגפן. והשם מזה הענין אדר היקר או אדירות. אולי נתכוין הרב לאדרת שער. וככה יבשת הנה הוא תואר לארץ. והשם מזה הענין יבושת. ואולי גם בלשון המשנה נקרא השם יבולת אחרי שאינו נקוד. ועל משקלו יכולת קטורת:
ויותר נאות היה לדרכו של בתי"ט להביא רעיו ממשקל הדגוש גחלת בהרת ודומיהם. אלא שי"ל דשאני הני דלית בהו תואר וא"צ להבדיל ביניהם. כמו שהצטרכנו בגזרה זו הנדרשת. ומי יודע אם לא בא בהם הפת"ח בפ"א הפעל מפני אות גרונית הנמשכת כדי להרחיב עליה:
ואמנם נמצאים דגושים גם משאינם בעלי עי"ן גרונית כמו דלקת צמרת. אלא שבהם יש מקום למין הטענה הקודמת. שלא הוצרכו להבדל מבלי המצא התואר בגזרתם משא"כ בגזרת יבלת אחרי נמצא בה התואר. יתכן להבדיל בינו ובין השם:
לכן נ"ל שגם בלשון המשנה ישתנה השם ביו"ד השואי"ת. ויהא ע"מ דבלת תאנים עצרת עשרת. ולפ"ז נאמר בקיבוצו (במס' נגעים פ"ו) אף היבלות. היו"ד בשו"א והבית קמוצה. וזה על שני המשקלות. רצוני בין אותן הבאין בפת"ח פ"א הפעל ודגושי העי"ן. ובין הבאין בשו"א ורפויים. כמו שתאמר מן בהרת בהרות שאין הבי"ת סגול"ה אלא בסבת אות גרונית שאחריה. ומן עשרת עשרות ופתחות העי"ן להרחיב על אות הגרון. ככה נאמר בריבוי יבלות מנפרד יבלת. וכן נראה יותר שהשם בזה הענין מן הרפויים. ולא שיהו השם והתואר שוין בקריאתם כדעת התי"ט. וגם הלום ראינו שאותן התוארים פתוח"י פ"א הפעל. ישתנה בהם השם להבדיל ביניהם. מה לנו לילך אחר הזרים רצוני אותן שלא נמצא להם התואר (שאינם מצויים) ואין צריכים להשתנות. ואפילו היה מדרך לשון המקרא שהשם והתואר ישתוו בענין. רגילים חז"ל להפריד ביניהם ולייחד לכל א' שם לעצמו מאותה הטענה שזכר בתי"ט שלשון חכמים לחוד. וכן הוא על הרוב המציאו הלשון המיוחד לצרכם להבדיל בין ההוראות המשותפות באותו ענין בלשון המקרא. ועשו זה בחכמה כדי להקל על התלמידים להכיר מיד הענין הנדרש. וזהו שחידשו משקל תרם וזולתו כאשר כבר זכרתי במקומות מהגהות התפלה בעזה"י:
משנה לחם
יבלת צ"ע האי יבלת היכי דמי. אי בקרבן תמיד ומוסף. וליכא אחריני. בכלי אמאי לא. ואסור. לגמרי משמע. אפילו אם אי אפשר ביד. ושמא בנדרים ובנדבות. ובי"ט קאי. ולמ"ד קרבין בי"ט. א"נ בתמיד ודכוותיה ובדאיכא אחריני מיירי. וקמ"ל דאפ"ה ביד שרי. ולא צריך לאהדורי אאחריני.
משנה לחם
בלח"ש שער. נ"ב (הלא גם הוא אינו ש"ד אלא תואר בלבד).
משנה לחם
שם וזה (ר"ל שהבי"ת נקמצת ברבוי. זה ישתתף בשני המשקלות. אמנם יובדלו בנקוד פ"א הפעל).