הבא אחר הנפלים אחר הנפל הו"ל למימר. כדמסיים ואמר שיצא ראשו. לשון יחיד. דילמא קמ"ל בהכי. אפילו אירע כמה זימני. דינא הכי.
שיצא ראשו חי שהיו תואמים. אחד מהם לא כלו חדשיו. יצא ראשו חי. והחזירו. וקדמו אחיו ויצא כגון שהראשון הוציא ראשו סוף שמונה. ואחר יצא אחיו בתחלת תשעה. וכמ"ד יולדת לתשעה. יולדת למקוטעין. א"נ בנשתהה הולד אחר חברו. וכדאיתא בפ' המפלת. מעשה ונשתהה שלשה חדשים (וכדתנן נמי פ"ב דכריתות).
איברא לא ידענא מאי דוחקיה. אמאי לא מפרש כפשוטו בלא תאומים. שאפילו אח"כ יצא כולו מת. וגם כבר הוציא ראשו חי. אעפ"כ הבא אחריו בכור לנחלה. ושמא משום דקבעי לאשמועינן. דאפי' לא יצא אלא ראשו חי קודם אחיו. הבא אחריו אינו בכור לכהן. וש"מ אע"ג דאמרינן טפה אחת היא ונחלקה לשנים. מ"מ אפשר להיות האחד כפל. והשני בן קיימא. שאפילו מת השני מיד אחר שנולד. הרי הוא בכור לנחלה (וכן נוחל ומנחיל בן יומו) דחשיב שפיר בן קיימא. ואין נמשך אחר אחיו כלל. ומכאן תשובה למ"ש בי"ד (סי' שע"ד) בתאומים שמת אחד מהם תוך שלשים כו'.
ולאו ק"ו הוא. אם בבני יום אחד. אין האחד נגרר אחר חברו. בבן שלשים גמורות. לא כל שכן. ועמ"ש שם בס"ד במו"ק. ולקמן מ"ד.
בן שמונה חי כתבתי במגדל. פשוט שחייב בפדיון.
והיוצא מחותך לכאורה נראה. דהכא מיירי בבן שמונה. הוא דבראש לחוד לא סגי. כפירוש רע"ב. אבל בן תשעה. הא פריש לעיל. דכי יצא ראשו. פוטר. ואפילו החזירו. ודילמא בנחתך במעי אמו. גרע.
עד שיפטרו אקרא קאי. דאינו פוטר עד שיפטור רחם בישראל. ולא ידענא אמאי לא ידע מר. תי"ט. לפרושי. ודנקיט תנא לשון רבים שיפטרו. אוולדי שפחה ונכרית קאי.
נתגיירה מעוברת כו'. אותו ולד בכור לכהן. ולא לנחלה. דכיון דהורתו שלא בקדושה. לאו בר נחלה הוא. ונראה פשוט דאף הבא אחריו אינו בכור לנחלה. דהא לאו ראשית אונו הוא.
וה"ה דאפילו לידתו של ראשון שלא בקדושה. ועיין בגמרא.