1
מפריש טלה אחד לעצמו צ"ע מ"ט לא אמרינן הכא נמי. אם בא לצאת ידי שמים חייב. כי ההיא דאיני יודע אם הלויתני שלהי קמא.
2
וי"ל שאני התם. דספק הבא בידי אדם הוא. שהרי נפל לו ספק בדעתו שמא ארע שהלוהו ושכח. מכלל שיש מקום לדבר. שיפול בו הספק. לכן לבו נוקפו משא"כ כאן הוי ספק הבא בידי שמים. ואין לבו נוקפו כלל.