ולא עשתה ובא לו האריס למנוע מלהתעסק בה עוד (נ"ל גם בחכירות) מניח מה שעשתה לבעל הקרקע. ומה שיחסר לו מחכירותו. ישלים. אם אינה מכת מדינה. כך היה נ"ל להעמידה בחכירות.
ודק"ל לרש"י. מה לו לבעל השדה אם יחדל. סוף סוף חכירותו הוא נותן לו. י"ל דמצי א"ל חטי מארעאי בעינא.
שוב ראיתי לרמ"ז שהקשה כך על פירש"י.
והדרנא בי. דלא מילתא היא. התם משום דאיכא כחשא דארעא. מצאה הקפידא מקום. משא"כ כאן. דליכא כחש ארעא וזרעא. לא הוי קפידא כה"ג. עוד נ"ל ששבוש הוא. דהכא אי ס"ד בחכירות איירי. מצי אמר ליה הרי שלך לפניך. קח חטי ארעך בעצמך. ועשה לך כרי. ומה שיחסר לך מחכירותך. אני משלים לך מן השוק. ומה אכפת לך בהפסדי. אבל לא נשתעבדתי להעמיד כרי לפניך. בחכירות. במקום שאין לך הנאה. אלא דווקא בקבלנות. דשעביד נפשיה לאוקים כריא.
ואם מכת מדינה עתי"ט עד אע"פ שבמשנה אין לפרש שני הפירושים. דאי הא. לא הא. לא אדע מה המונע.
מנכה לשון הר"מ הכל לפי ערך ההפסד. כן יהא הניכוי. שאם נשדפה מחציתה. או רביעתה דרך משל. מנכה לו מחצה או רביע מחכירותו.
ואם לקתה כולה. ולא עשתה כלום. אינו נותן כלום. זה פשוט וברור ומוכרח בעצמו.
אבל פירוש סמ"ע (שהעתיקו תי"ט) אין לו טעם. צריכא למימר דבתר דידיה אזלינן.