והבריקה בבבלי נהוריתא. פירש"י והבריקה. מלשון ברק ברקאי. וכן מ"ש בירושלמי דבזק. מלשון כמראה הבזק. שפירושו כמו ברק.
אומר לו הרי שלך לפניך עיין פירוש רע"ב. צ"ל אבל אם שכרו לרכוב כו'. וכן אם השכיר לו חמור סתם אפילו משאוי כו' חייב להעמיד לו חמור. ואם אינו מעמיד לו. אינו חייב ליתן לו כלום ע"כ. אבל אינו שוכר עליו (אף בדבר האבד) אפילו יש בידו משל משכיר. ולא דמי לאומנין ופועלין בדבר האבד. דהתם אינהו גופייהו אשתעבוד. ונכסייהו ערבין להון. אבל הכא לא שעביד נפשיה מידי. אלא בהמה הוא ששעבד. בשכרה. והרע"ב בשטת רביה הר"מ ז"ל אמרה. והוא הנכון בודאי דאילו לשטת הרא"ש וסיעתו. המשכיר בסתם חייב להעמיד בהמה אחרת עכ"פ. אע"פ שצריך להוציא עליו מבינו. כבר נשתעבד.
הילכך תמיהא לי על הרב תי"ט. דארכבה אתרי ריכשי. דמוקי למתני' בשטת הרא"ש במתה ונשברה. א"כ מ"ט שתיק הכא. אבל באמת אין צורך לשטת הרא"ש. שיש בה דוחק עצום בלי ספק. ופירש"י ברור מאד.
ואין בו גמגום כל עיקר. דחמור זה. ודאי לעולם נשתעבד. בין א"ל חמור זה. בין אמר חמור סתם. אלא דבדאמר זה. אם יש בו לשכור. ישכור. ואם אין בו. אומר לו הרי שלך לפניך. ולא הפסיד המשכיר משכרו כלום. ויפה כח השוכר באומר לו חמור סתם. שאפילו אין בו (בנבלתו) כדי לשכור. חייב המשכיר להוסיף ולהעמיד לו חמור בכל גוונא. אם תובע שכרו. מיהו אי בעי לאפסודי אגריה. תו לא צריך. ולא יפסיד מביתו כלום. כדפרישית. דבמאי אשתעבד. וזהו המחוור. ודברי רש"י קיימין. ודוק.