ישלם לשוכר ותימה אטו בשופטני עסקינן. לא ישביענו ולא יקנה. והכי איתא בגמרא א"ל ראב"א לאביי. מיכדי שוכר במאי קני להאי פרה. בשבועה. ונימא ליה משכיר לשוכר. דל אנת ודל שבועתך. ואנא משתעינא דינא בהדי שואל (דלא מצי למימר לאו בכל דברים דידי את. כיון דברשותו ובשליחותו של משכיר השאילה לו. כדאוקימנא. ותו דאפילו לא בשליחותיה עבד. מיהא מפקינן מניה מדרבי נתן. ודינא דמשכיר הוא בהדיה דשואל) א"ל מ"ס שוכר בשבועה הוא דקני. משעת מיתה הוא דקני. ושבועה להפיס דעתו של בעה"ב. ופירש"י בשבועה שהוא נשבע למשכיר. להפיס כו'. וסובר אני שנוסחא משובשת נזדמנה להרע"ב בפירש"י שלא נסמן בה גמרא. קודם דבור. בשבועה שהוא נשבע למשכיר. והעתיקה הרב בפירוש המשנה. וגם בפירש"י בשבועה. צ"ל ושבועה. עכ"ל תי"ט.
ואנכי לא ידעתי מה התימה בזה. אטו בדידיה תליא. אנן דינא תנן. דשואל חייב לשלם לשוכר על פי שבועה שנשבע הוא למשכיר. שקנה בה הפרה. ולא מצי למדחי ליה. ולמימר אנא מבעלים שאילתה. דברשותיהו קעביד. וזה פשוט. מ"מ נראה לי שהאמת אתו. שטעות נזדקר כאן בפירוש הרע"ב. מהעתקת פירוש רש"י. שנשמטו בו נקודות המבדילות. וכמקרה ראשונים. כך מקרה אחרונים. שגם הרב תי"ט כזאת קרהו. בזה המקום עצמו. במה שחשב להגיה בפירוש רש"י. שכתוב בו בשבועה. והוא ז"ל אמר צ"ל ושבועה איהו קסבר. דבתירוץ שמתרץ אביי להפיס. מציין רש"י. ולא היא. דשם הוא שלא לצורך.
אלא בקושיא דמקשי תלמודא. במאי קני בשבועה. על זה פירש רש"י בשבועה שנשבע למשכיר. ר"ל. וא"כ כיון דמחמת משכיר קאתי השתא שפיר מקשי נימא ליה. דל אנת ושבועתך. וק"ל זה ברור. וגרם לו ז"ל ג"כ. השמטת הנקודות המפסיקות. וכסבור שדבור אחד הוא.