גוזלות מקושרין מיירי במדדין וכמהרפ"ך דמיירי שאין שובך סמוך לה בתוך חמשים אמה.
אינו מוכרח. דאע"ג דמיירי נמי במדדין. מ"מ אינו דומה מדדה בלי שום עכוב. למדדין מקושרין. שוב ראיתי שכבר הושג בזה מבש"ך.
באשפה שאינה עשויה להפנות.
מצא בגל כו' הרי אלו שלו עתי"ט שאם הדברים מראים שאינו מטמון ישן. לא יגע בהן. כתו' וא"ת לקני ליה חצרו (כרמ"ז פירוש ויהא מונח עד שיבוא אליהו. ל"י מאי קאמר) וי"ל שאין חצר קונה בדבר שיוכל להיות שלא ימצאנו לעולם. ע"כ.
כרמ"ז תימה דהוי יאוש שלא מדעת. כההיא דחנות. ע"כ. במ"כ תמיהתו שלא מדעת תורה. אימור דשמעת לה יאוש שלא מדעת אינו קונה. באבדת אחיך. אבל באבדת אמוריים מי איכא למימר הכי. ועוד שבוש גדול הוא. דאפילו בישראל. כי אמרינן יאוש שלא מדעת אינו קונה. היינו משום דאכתי לא ידע דנפל מניה. דלייאש. משא"כ אם מצא זה ברשותו. דבר שהונח שם משנים קדמונים. לא מיבעיא בדבר שאין בו סימן. שזכה בו. אלא אפילו בדבר שיש בו סימן (דכ"ע מודו ביה דלא הוי יאוש) הרי הוא של מוצאו. כיון דלא באיסורא אתא לידיה. גם מ"ש דההיא דחנות ושולחני. יאוש שלא מדעת הוא. במ"כ לא ידע מאי קאמר דא"ה אתיא דלא כהילכתא. אלא התם היינו טעמא דהוי כזוטו של ים.
ועוד אדם עשוי למשמש בכיסו כל שעה. משו"ה אבדה מדעת היא.
עוד כרמ"ז. עמ"ש תי"ט. דה"נ מוכח לקמן. מצא לפני שולחני ה"א שלו וכו' לפי שהמעות הם דבר קטן ואין סופו להמצא. והגיה ז"ל א"כ נתת דבריך לשיעורין. אם יהיה מטבע גדולה. ע"כ.
וגם זו הבל. שאין דרך לעשות מטבעות גדולות כ"כ. ולא איירי תנא במידי דלא שכיח. אלא במעות הנהוגות בחנות. שוב ראיתי ע"פ הנ"י כתב כן.
מחציו ולפנים של בע"ה לאו משום דתקנה לו חצרו כו'. אלא כמ"ש הר"מ שאין הדברים אמורים אלא כשטוען בע"ה שהממון שלו כו'. אבל אם הודה שהן מציאה. ה"ה של מוצא ע"כ. לפי שבא בחצרו קודם יאוש. וקיי"ל יאוש שלא מדעת ל"ק. עכ"ל תי"ט.
נחית לפלוגתא. דאיכא דס"ל (וכן נ"ל) דחצרו אינו דומה בזה לידו. דמעיקרא באיסורא אתא לידיה. משא"כ בחצר. דממילא הונח שם.
ועוד בדבר שניכר שמזמן רב הונח שם. ובודאי נתייאשו הבעלים. הרי היא שלו. כדקיי"ל (ח"מ סרס"ט) ולא חיישינן לספק יאוש שלא מדעת לכ"ע. וכ"מ במשנה הסמוכה בחנוני ושולחני ופירות (עמש"ל בס"ד) הבו דלא לוסיף.
אלא בודאי שלא מדעת הוא דפליגי אביי ורבא. וקיי"ל כאביי נגד רבא. דאיהו גופיה חדוש הוא. ואין לך אלא חדושו. והכא אם הוא שלא מדעת. ספיקא בעלמא הוא דהוי. ויאוש בעלים ודאי. ואין ספק מוציא מידי ודאי. לפיכך צריכין אנו לטעמו. של הה"מ.
ומ"ש תי"ט שאינו מספיק לדסברי דסגי בעומד בתוכה. בתוכה ובצדה בעינן מיהא. משו"ה קפחיה להה"מ בטעותא.
ועוד לא יכולתי להלום דברי תי"ט. שאם כדבריו. היאך זכה בהן המוצא. ומניין ידע שלאחר יאוש בא לידו. אין אלו אלא דברי תימה. וכן שנינו להלן אפילו בתוך הבית הרי אלו שלו. ולא חיישינן לשלא מדעת.
שוב ראיתי שהתי"ט לקח דבריו מהב"י. ומיגז גייז ליה. וצ"ע בנ"י.