מציאת אשתו שגרשה אע"פ שלא נתן לה כתובה. תימה מאי אע"פ. אדרבה. כ"ש דמציאתה שלה. עתי"ט. נראה לענ"ד. דכתובתה כמשמעה. וסד"א כל כמה דלא יהיב לה כתובתה. אכתי אגידא ביה קצת. ושמא חייב בפרקונה נמי. כיון דקאכיל פירי. אע"ג דהשתא לאו בתנאי כתובה אכיל. אלא שמחזיק כתובתה שלא כדין. או מט"א. ואוכל פירותיה עדיין.
קס"ד דבכדי לא פקעה תקנת חכמים. והרי הוא ג"כ חייב בפרקונה. כל זמן שלא נתן הכתובה. ונהנה מפירותיה. והשתא ודאי שפיר מיתני ליה אע"פ. דמכי יהיב לה כתובה. פשיטא דאסתלק ליה לגמרי. אבל משום דאכתי אגידא ביה. וחייב לה כתובה עם תנאיה. משו"ה הו"א דמציאתה נמי שלו (כיון דאוקימנא למתני' באינה מגורשת ודאי) ואצ"ל היכי דנתן כתובה וגרשה. דתו ליכא לאסוקי אדעתא. שיהא לו זכות עוד במציאתה. זה ברור בס"ד. אבל התי"ט נדחק מאד לפרש כתובה. תנאי כתובה. מה שאינו במשמע. ועוד מאי אע"פ שלא נתן לה. ומי לא עסקינן דנותן לה מזונות. ואין לו רמז בלשון המשנה.