מי שגיהק ופיהק ונתעטש בתפלתו אם לרצונו הרי זה מגונה וכו'. האי עיטוש שכתב רבינו ז״ל נראה שהוא עיטוש מלמעלה דלהאי קרי עיטוש מדכתב בתר הכי יצא ממנו רוח מלמטה משמע דלא קרי עיטוש מלמטה ונראה ודאי דלא גריס רבינו בגמרא בפרק מי שמתו (ברכות דף כד:) מגהק ומפהק לא קשיא כאן לאונסו וכו' מתעטש אמתעטש נמי לא קשיא כאן מלמעלה כאן מלמטה כגירסת רש״י ז״ל שכתב ה״ג אלא עיטוש אעיטוש וכו' משום דמשמע ליה דעיטוש לעולם לא הוי אלא לאונסו אבל גירסת רבינו ז״ל היא בשלמא מגהק ומפהק ומתעטש לא קשיא כאן לאונסו כאן לרצונו אלא רק ארק קשיא ולפי זה אידי ואידי בעיטוש מלמעלה ולהכי חילק בעיטוש בין לאונסו בין לרצונו דאם היה גורס כגי' רש״י ז״ל אין חילוק במתעטש בין אונסו לרצונו וכו' וכי תימא כל עיטוש הוי לאונסו מ״מ קרי לרצונו כיון שלא בדק עצמו קודם ולזה כתב רבינו ז״ל ואם בדק גופו קודם שיתפלל וכו' אבל רש״י ז״ל לא קרי לרצונו מפני שלא בדק ולאונסו מפני הבדיקה דמשמע ליה דבגיהוק ופיהוק ועיטוש לא שייך בדיקה קודם אלא קרי לרצונו מפני שיוכל באותה העת לסובלו ושלא לעשותו ולאונסו שאינו יכול לסובלו. ולכל הפירושים קשה מאי דאמרו בגמ' אלא רק ארק קשיא דלפירוש רש״י ז״ל גם ברק איכא לחלק בין לרצונו ולאונסו שכשיכול לסבול הרקיקה מקרי לרצונו ואם אינו יכול לסבול מקרי לאונסו כמו שכתב הטור ז״ל בא״ח בסי' פ״ז ואסור לו לרוק אם אפשר ואם אי אפשר לו שלא לרוק וכו' משמע דיש לחלק ברקיקה בין אפשר דהיינו לרצונו ללא אפשר דהיינו לאונסו וגם לפי' רבינו ז״ל קשה דגם ברקיקה יש לחלק בין לאונסו ולרצונו שהיה לו לבדוק עצמו קודם ולהסיר כל דבר הטורדו שהוא הרקיקה בפיו והיה לו לרוק. מיהו לפי' רבינו י״ל דברקיקה אינו מועיל בדיקה ודאי דאפילו אם יסיר קודם תפלה מיד הוא בא לו רקיקה אחרת אע״פ שמ״מ יש לחלק לענין הרוק שהיתה בפיו קודם שהתחיל להתפלל דאז נקרא לרצונו מאחר שלא הסירו ולענין הרוק שבא לו אח״כ נקרא לאונסו מ״מ כיון דאינו מועיל בדיקה לענין הרוק הבא כמו בגיהוק ופיהוק ועיטוש להכי לא שני ליה הגמ' כדשני ליה התם אבל לפי' רש״י ז״ל למ״ש הטור קשה וצ״ע. וענין ממשמש בבגדו שהזכירו שם לא הזכיר רבינו ולא ידעתיו:
יצא ממנו רוח. שם ר' אבא משתמיט מיניה דרב יהודה וכו' אמר איזיל ואשמע אשכחיה לתנא וכו' איכא דאמרי היה עומד וכו':