והוא שיהיו ב"ד מכירין את שניהם וכו'. בפרק ב' מהל' מלוה ולוה תמה שם ה"ה ז"ל על רבינו ז"ל דלמה צריך שיכיר שם המלוה והלוקח ותירץ שם בסוף דבריו דלא אמר כן רבינו ז"ל אלא בשטרות שאין בהם קנין שאין כותבין ללוה ולמוכר בלא מלוה ולוקח אבל בשטרות שיש בהם קנין לא. וקשה שאין מקום לחילוק זה ממ"ש כאן דכאן כיון שהודה בב"ד ודאי מעת ההיא הוי מלוה בשטר וא"כ מה צריך כאן להכרת המלוה וטעמו של רבינו ז"ל שכתב שלא יערימו וכו' אינו מספיק אלא ללוה אבל למלוה לא. ויותר יש לתמוה על ה"ה ז"ל שכתב שהדבר פשוט בהרבה מקומות ועשה עצמו כאילו לא נזכר ממ"ש בפרק כ"ד מהלכות מלוה ולוה. וי"ל בדוחק דאפשר כאן ג"כ דאיכא פסידא למלוה אם לא יכירוהו דזה יודה בפני ב"ד שחייב לזה מעות לזמן שנה והמלוה יודה לו ג"כ שהוא לזמן שנה וזה המלוה נקרא יוסף בן שמעון והעלה שמו יוסף בן ראובן וכשיבא יוסף בן ראובן המלוה האמיתי ויתבע ללוה פרע לי החוב יאמר לו והלא יש לי זמן שנה שכן הודית אתה בב"ד וב"ד כיון שיאמר להם שמו יוסף בן ראובן יאמרו כן הוא הדבר שיוסף בן ראובן הוא שהודה בפנינו כן ונמצאו מחייבים למלוה שאולי כבר הגיע זמנו לפרוע והערים כדי שיודה המלוה שיש לו זמן שנה כנ"ל: