1
מנה הלויתיך וכו'. כתב ה"ה ז"ל דנראה לו ראיה מדין זה לומר דהיכא דהוחזק כפרן אין התובע צריך לישבע דאם נשבע איך נשבע כאן הרי יש עדים שפרע. וקשה דיש לדחות ראיה זאת מפשטה דגמ' וכן פשט לשון רבינו ז"ל דעומד על דבריו הראשונים כמו שאמר לא לויתי וכו' וכיון שהעדים באו ואמרו לוה ופרע הא הכחישו אבל אם היה חוזר וטוען אחר העדים שפרע כמו שאמרו העדים אין הכי נמי דהיה צריך לישבע המלוה וכאן שאינו יכול לישבע מפני הכחשת העדים לא היה נוטל. ואולי דנראה לו לה"ה ז"ל דהגמ' בכל גוונא איירי אפי' כשחזר וטען ואע"ג דלא פרשוהו בגמ' סתמא דמילתא הכי הוא דכשיראה שב"ד חייבוהו יטעון כן והראב"ד ז"ל שכתב בהשגות על דברי רבינו ז"ל אין צורך לזה הטעם אפשר שהוא מפני מ"ש דכיון דעומד על דבריו הראשונים אינו צריך לישבע: