בית זה מלא עד הזיז וכו'. הקשו בתוס' ז"ל למ"ד הילך פטור הא הוי הילך ותירצו כגון שהרקיבו ונראה דכה"ג יתרצו גם רישא דבית מלא והלה אומר איני יודע אלא מה שהנחת אתה נוטל פטור דשם היא הקושיא בעצמה למ"ד הילך פטור ל"ל משום טעמא דבדבר שבמדה לימא משום דהוי הילך דהא אומר לו מה שהנחת אתה נוטל אלא י"ל דהרקיבו הפירות והכי קאמר ליה מה שהנחת אתה נוטל ואם נרקבו מדוד אותם ואתן לך כל כך טובים כיוצא בהם אבל ההיא דכיס של דינרים דאומר לו מה שהנחת אתה נוטל קשה דליכא למימר התם הרקיבו וא"כ הוי הילך ובלאו טעמא דמדה ומשקל פטור ולפי דעת רבינו ז"ל שאפי' בפקדון צריך שיאמר הילך אתי שפיר דאע"ג דאמר לו מה שהנחת אתה נוטל מ"מ כיון שלא מסרו בידו לא הוי הילך אבל לשאר המפרשים ז"ל דבפקדון אמרינן כל היכא דאיתיה ברשותיה דמריה איתיה קשה דהא הכא משמע מלשון רבינו שהוא פקדון דקאמר אלא צרור של דינרים וכו' ואולי הם יפרשו מתניתין דהוי מלוה והוא אומר כיס מלא דינרין הלויתי לך כדי שתחזיר לי אותו הכיס מלא כמות שהוא וזה אומר לו עדיין לא הוצאתים והרי הם כאשר נתת אותם לי ומה שהנחת אתה נוטל ואין כאן הילך במלוה כיון שלא מסרו בידו. ומ"מ צריך לתת טעם לרבינו ז"ל למה לא הזכיר בהך דעד הזיז דאיירי דהרקיבו הפירות כמ"ש הפוסקים ז"ל ונראה דאזיל לטעמיה דהוא סובר דאפילו בפקדון לא הוי הילך אא"כ מסרו בידו וא"כ אפי' לא הרקיבו כיון שאין מוסרו בידו לא הוי הילך:
בית זה מלא וכו'. כתב הרב המגיד ז"ל מדברי רבינו ז"ל נראה דדוקא כשטוען בבית ידוע וכו'. נראה דיש הכרח לזה ממה שכתבו התוס' ז"ל בשבועות (דף מ"ג.) כדפריך בגמ' לפלוג וליתני בדידה וי"ל דבלאו הכי מיירי סיפא בבית זה דבבית סתם אפי' עד הזיז עד החלון אין זה דבר שבמדה ע"כ. ולפי היש חולקים שכתב הרב המגיד ז"ל קשה דמאי פריך כולה בדידה בבית סתם דסיפא דעד הזיז בבית סתם איירי אלא דלדעתם מאי דפריך בגמרא דלפלוג וליתני בדידה ואע"ג דאית לך למימר כולה בדידה מ"מ הא הוי רבותא טפי ולרבינו ולתוס' ז"ל אתי שפיר טפי כדכתיבנא: