בית מלא תבואה מסרתי לך וכו'. בפרק שבועת הדיינין תנן בית מלא מסרתי לך וכיס מלא מסרתי לך והלה אומר איני יודע אלא מה שהנחת אתה נוטל פטור ואמרינן בגמרא אמר אביי לא שנו אלא דאמר בית סתם אבל בית זה מלא ידיעא טענתיה ופריך ליה רבא ואסיק דאפי' אמר בית זה מלא אינו חייב עד שיטענו דבר שבמדה וכו' ויודה בדבר שבמדה וכו' וקשה על רבינו ז"ל למה לא כתב הדין בבית זה מלא אלא בבית מלא ולא עוד אלא ששינה מהדין האמור בגמ' שבגמרא אמרו ששאלו בית זה מלא והשיב לו איני יודע אלא מה שהנחת אתה נוטל ורבינו ז"ל כתב ששאלו בית מלא והשיב לו מדה או ששאלו מדה דהיינו כורין והשיב לו בלא מדה אלא מה שהנחת אתה נוטל ואין זה דין האמור בגמרא ולמה שינה. וי"ל דהתוס' ז"ל הקשו שם דאמאי לא חשיב בית זה מלא דבר שבמדה דכיון דא"ל בית זה מלא וזה מחזיר לו חסר נראה חסרונו והרי הוא כזה אומר עד הגג וזה אומר עד הזיז ותירצו שני תירוצים האחד דכשאין חסר אלא מעט מקרי מלא דאין ידוע מה ביניהם השני שיזכיר מדה בהודאתו ונראה הפירוש דיש חילוק בין תירוץ ראשון לשני דלראשון אפי' שיזכיר מדה בהודאתו כגון שאמר עשרה כורין נתת לי דכיון דזה אמר בית זה אין ידוע מה שביניהם ופטור ולתירוץ בתרא כיון שהזכיר מדה בהודאתו סגי וכי הוי איפכא דהזכיר מדה בתביעתו כגון עשרה כורין מסרתי לך והוא לא השיב מדה אלא מה שהנחת אתה נוטל הוי איפכא דלתירוץ קמא חייב שהרי ידוע מה יש ביניהם ולתירוץ בתרא פטור שלא הזכיר מדה בהודאתו ורבינו ז"ל נראה שסובר כפי' בתרא של תוס' ז"ל ולפי אותו התירוץ באו דבריו על נכון דראשונה הזכיר בית מלא והוא השיב מדה עשרה כורין הא אם אמר בית זה מלא והוא השיב עשרה כורין חייב דהוא טען מדה בית זה מלא והוא השיב מדה עשרה כורין ודלא כתירוץ קמא דקאמר דאין ידוע מה שביניהם וכשתבע עשרה כורין שהוא אינו מזכיר מדה בהודאתו אלא אמר מה שהנחת אתה נוטל פטור וכתב רבינו ז"ל עשרה כורין במקום מ"ש בגמרא בית זה להודיענו דלא כתירוץ קמא דתוס' ז"ל אלא דבית זה הוי כאילו הזכיר מדה בתביעתו וטעם הפטור הוא שלא הזכיר מדה בהודאתו: