מנורה גדולה. בפ' שבועת הדיינין תניא מנורה גדולה יש לי בידך כו' (עיין במ"מ) אבל אמר לו כור תבואה יש לי בידך והלה אומר אין לך בידי אלא לתך חייב מנורה בת עשר ליטרין וכו' והקשו בגמרא וכו' כמה שהביא ה"ה ז"ל וכו' ולפי התירוץ שאמרו שם שאני מנורה כו' הוקשה לרש"י ז"ל דבאזור ג"כ יכול לחותכו ותירץ דשאני אזור דראשיה ניכרים אבל רבינו ז"ל נראה לפי פירוש ה"ה ז"ל דלא רצה לתרץ כן לקושיא זאת אלא אמר דה"ה אזור ולפי מאי דס"ד לא קאמר הכי משום דחליות לא מיתני בפירוש בברייתא הילכך לא משתמע חד מאינך. וקשה לי על דברי ה"ה ז"ל דכיון דאי הוה אמר בפירוש בברייתא חוליות משמע מדבריו ז"ל דהוה אמרינן ה"ה אזור א"כ אנו השתא נמי אע"ג דאינו מפורש כיון דהוא מוכרח בברייתא לומר כן מכח קשיא רישא לסיפא נימא דהוא הדין אזור ומה לי מפורש מה לי שיהיה מכח ההכרח, ולא ראיתי טעם נכון לחלק ביניהם. עוד יש להקשות בדברי רבינו ז"ל למה לא הזכיר הך דין החוליות כמו שהזכירו הרב בעל הטורים. ונראה דהטעם שלא הזכירו הוא משום דודאי כשאומר מנורה גדולה והשיב לו מנורה קטנה יש לי בידך הוי דהוי של חוליות והוי מה שטענו הודה לו מ"מ משום טעמא דלא הוי דבר שבמדה ושבמשקל אינו נשבע תדע דכן הוא דהא כד הוה מוקמינן ההיא דעשר ליטרין בחוליות ע"כ רישא נמי דמנורה גדולה וקטנה בחוליות איירי דאי בלא חוליות אפי' בעשר ליטרין אלא ודאי דבחוליות איירי ואע"ג דהוי מה שטענו הודה לו מ"מ משום דלא הוי דבר שבמדה אינו נשבע כדכתבו התוס' ז"ל והך ודאי הוי הכי אפי' לפי המסקנא וכיון שכן אין לו להזכירו דאי במנורה גדולה אפי' בחוליות פטור אי בבת עשר ליטרין אפי' בלא חוליות וזה נ"ל מוכרח ותימה על הטור ז"ל איך כתב דאם היא של פרקים ואפילו במנורה גדולה וקטנה חייב הא לפי מאי דמוקמינן בחוליות רישא קאמרה דאפי' בחוליות במנורה גדולה וקטנה פטור וכ"ת לפי המסקנא דקאמר אלא בשל חוליות לא קתני הדר ביה מהא אפי' רישא דגדולה וקטנה חייב ויש סיוע קצת לזה משום דבגמרא אמרינן דבשל חוליות לא קתני ואמאי לא קאמר דאיירי בין בשל חוליות בין שאינה של חוליות אלא מדקאמר לא קתני משמע דאית ליה דאפי' ברישא חייב אפי' דקאמר כן קשיא טובא דמ"מ הא לא הוי דבר שבמדה ודבר מתמיה הוא זה. ועוד תימה הוא איך כתבו הטור ז"ל דין זה גבי מדה ומשקל דבגמרא משמע דטעמא משום מה שטענו הוא ולעיל גבי הודאה ממין הטענה היה לכותבו ויותר יש לתמוה על הרב"י ז"ל שלא שת לבו לזאת וכתב שרבינו ז"ל לא כתב דין החוליות מפני שהוא פשוט ונלמד מהדינים הנזכרים דאדרבה הדין הוי בהפך כדכתיבנא וצ"ע. עוד יש לתמוה על רבינו ז"ל דאמאי אמרו בגמ' טעמא דרישא משום שמה שטענו לא הודה לו עד שעם זה קשה סיפא נמי לימא דטעמא הוי משום דלא הוי דבר שבמדה ושבמשקל וסיפא הוי דבר שבמדה ושבמשקל דהכי הוי פשטא דברייתא מדקאמר אח"כ זה הכלל וכו' דמשמע דעד השתא הוי טעמא משום דבר שבמדה וכו' וכדכתבו התוס' ז"ל ובשלמא לרש"י ז"ל אתי שפיר דלא רצה הגמ' לתרץ משום דקשה ליה אי הכי אזור נמי ניתני אזור בת עשר אמות כו' וליכא תירוץ אבל השתא דקאמר טעמא משום דמה שטענו וכו' הוי טעמא דסיפא דיכול לגוררה וליכא למימר אזור נמי דראשיה ניכרים אבל לרבינו ז"ל דסובר דלפי המסקנא הוי ה"ה אזור א"כ לימא דטעמא דברייתא הוי משום דבר שבמדה ובמשקל וה"ה אזור ואולי י"ל דהגמ' קושטא דמילתא קאמר דבלאו טעמא דמשקל איכא טעמא אחרינא דמה שטענו לא הודה לו ומ"מ קשה למקשה דהוי פריך דהוי בת מינה דקאמר בתר הכי א"ה סיפא נמי כו' דמשמע אי אמרת בשלמא מעיקרא דהוי ס"ד דהוי בת מינה ומה שטענו הודה לו ניחא קשה א"כ מה היה קשה לו מאי שנא רישא וכו' לימא משום דלא הוי דבר שבמשקל:
אבל אם טענו יריעה בת עשרים. קשה על ה"ה ז"ל למה דחק עצמו כל כך בדברי רבינו ז"ל לימא דאית ליה כרש"י ז"ל דבאזור שאני דראשיה ניכרים אבל מ"ש רבינו ז"ל היה יריעה דאין לה שם אזור ולכך דקדק ולא כתב אזור דאם כדברי ה"ה ז"ל אזור היה לו לכתוב: