א
לפי שלא נתחייב זה וכו' ולפי שאין התובע טוענו טענת ודאי. כ"כ במקצת ספרים ולפי נוסחא זאת משמע דהם שני דברים וה"ק הטעם שאין שכנגדו נשבע מפני שאין זו שבועת התורה דאם היה שבועת התורה היה נשבע ועוד טעם אחר דאפילו היה שבועת התורה לא היה שכנגדו נשבע מפני שאינו טוען ודאי כדאמרינן גבי שומר דאע"פ שחייב שבועת התורה אין שכנגדו נשבע מפני שאין טוען ודאי. והרב בכ"מ ז"ל נראה שגורס בטעם שני בלא וי"ו ומפרש דהכי קאמר הטעם שלא נתחייב שבועת התורה מפני שאין זה טוען ודאי וקשה לפירושו דאע"פ שהיה טוען ודאי לא היה מחוייב שבועת התורה כיון שאינו מודה מקצת לכך נ"ל עיקר מה שכתבתי: