כל חשוד וכו'. כתב ה"ה ז"ל ומפורש פרק שבועת הדיינים שאין חשוד נשבע אפילו שבועת היסת קשה מנא ליה הא דילמא לעולם החשוד נשבע היסת והכי אמרינן התם מאי איכא בין דאורייתא לרבנן דהיינו היסת איכא בינייהו דבדאורייתא היכא שחשוד על השבועה אף על פי שרוצה לישבע החשוד מ"מ לא שבקינן ליה אלא נשבע שכנגדו ונוטל אבל בהיסת אם זה החשוד רוצה לישבע לא מהפכינן אלא ישבע ונפטר ולעולם דישבע היסת ואילו היה ה"ה ז"ל מוציא דין זה מן הסברא דודאי אין למסור שבועה לחשוד אפילו היסת ניחא דודאי סברא הוא כן אבל שיהיה מפורש בסוגיא מנא ליה דאין כאן ראיה. עוד כתב ה"ה ז"ל ושם נראה דאפילו אם רצה התובע אינו נשבע שהרי בהיסת אין שכנגדו וכו' כוונתו דבהיסת החשוד פטור ואינו נשבע והולך לו בלא כלום ואם הדבר תלוי ברצון התובע ודאי דישביענו דיותר נוח לו שישבע משישלם בלא כלום וא"כ אמאי פטור מהיסת אלא ודאי שאין הדבר תלוי ברצון התובע. כתב ה"ה ז"ל שהרי בהיסת אין שכנגדו נשבע פירוש ודאי דלא אמרינן דהך תקנה לתועלת התובע נתקנה ואם יאמר אי אפשי בתקנת חכמים וישבע חשוד כדינו דישבע דאי אמרת כן בהיסת שאין שכנגדו נשבע ונוטל אמאי לא תקינו ליה רבנן שבועה ונפטר בלא שבועה הא ודאי דהתובע רוצה שישבע יותר מלפוטרו בלא כלום: