וכן אם העיד לוי בשטר וכו'. בירושלמי אמרו לא סוף דבר עשאה סימן לאחר אלא אפי' אחר לאחר והעורר חתום עליו עד אבד זכותו ע"כ. והתוס' ז"ל כתבו שהירושלמי הזה הוא סיוע לפירוש רש"י ז"ל וטעמם משום דלרש"י המחזיק מכר והעורר חתום בעד ועשאה המחזיק סימן לאחר וכן כשמכר אחר לאחר הוא בכי האי גוונא שלא מכרו המחזיק אלא אחר לאחר מכר ועשאה סימן והעורר חתום ומשמע דכי היכי דאחר לאחר הוי שהעורר חתום בעד ה"נ כשעשה סימן איירי דחתום העורר בעד דאין הפרש בין זה לזה אלא אם עשאה המחזיק או אחר אבל המערער לעולם חתום בעד והר"ן ז"ל יש לו דרך אחרת וסבר דאדרבה הירושלמי הוי סיוע לפירוש התוס' ז"ל דלפירוש התוס' ז"ל הוי רבותא טפי כשעשה אחר לאחר שהעורר חתום בעד יותר מהיכא שהמערער עצמו מכר הקרקע והוא עשאה סימן דאז ודאי כיון דהוא עשאה פשיטא דהודה למערער וחתום בעד לא הוי כל כך הודאה ולכך אמר הירושלמי לא סוף דבר וכו' אבל לפירוש רש"י הכל דבר אחד ומאי רבותא דהא מהא ור"ל לפירוש רש"י דמ"מ כשהעורר חתום בשטר מכירת המחזיק הוי הודאה טפי שנראה שמודה למחזיק עצמו אבל כשמכר אחר לאחר אע"פ שחתום עליו העורר אינו כל כך הודאה והיינו רבותא וה"ה ז"ל כתב פירוש התוס' ז"ל וכתב הירושלמי כנראה שנמשך אחר דרך הר"ן ז"ל והטור ז"ל בסימן קמ"ז כתב ר"י ז"ל כפירוש התוס' ז"ל דס"ל בשני הדינים אחת וכתב עוד דין אחר דאם המחזיק מכר וכתב מיצר וכו' והזכיר המערער הוי כאילו הודה למערער ופשוט והרב"י ז"ל כתב שם פירוש זה בשם רש"י ז"ל ואח"כ כתב זה לשונו ולמד רבינו ז"ל מכ"ש אם מכר המחזיק לאחר וחתום עליו העורר בעד והדברים הפוכים דמ"ש למד מכ"ש הוא פירוש רש"י ז"ל ומה שלמד הוא מ"ש שהוא פירוש רש"י ז"ל ואולי ט"ס הוא שם והוא מבואר: