1
הביא המערער עדים שזו השדה היתה שלו וכו'. כתב ה"ה ואפשר שאין דעת רבינו והלכות להצריך ראיה אלא כשהדבר נודע וכו'. אע"ג דמ"מ יש לחוש אולי ע"י שלוחו מכר מ"מ נראה שאין זו קושיא כל כך ולכך לא חשש לה ה"ה ז"ל ולא הוקשה לו בכך אע"פ שלשאר המפרשים הוקשה כן וכדכתבה לעיל מיניה. והטור ז"ל בסימן קמ"ו כתב דעת הרמ"ה ז"ל שהוא מחלק בין בשעת חירום לאין שעת חירום והיכא דהוי שעת חירום אית ליה דדינא דרבינו אמת וכתב שכן מסקנת אביו הרא"ש והוא תימה קצת שבפסקיו משמע שסותר דעת הרמב"ן לגמרי ואינו מחלק בכך יע"ש: