ואם יש בו דין חלוקה ואכלה האחד כולה וכו'. משמע דאית ליה לרבינו ז"ל דתרתי בעינן אכלה כולה ויש בה דין חלוקה כדי שיהיה לו חזקה ודייק לישנא דרבינו ז"ל (ב"ב דף מ"ב:) דאמר הא והא דנחית לכולה כלומר דאי לא נחית לכולה אפילו יש בה דין חלוקה אין לו חזקה ודלא כר"ח ז"ל שכתב הטור ז"ל בסימן קמ"ט דאין הדבר תלוי אלא בשיש בו דין חלוקה או אין בו דין חלוקה דאם יש בו דין חלוקה אפי' החזיק בחציה הויא חזקה ואי אין בו דין חלוקה אפילו החזיק בכולה לא הויא חזקה ולדידיה מאי דנקט רבינא דנחית לכולה כתב הרב ב"י דהוא להודיענו דאע"ג דנחית לכולה היכא דאין בו דין חלוקה אין לו חזקה. וקשה על דבריו דהוה ליה למנקט נחית לחציה להודיענו הצד האחר דאפילו הכי היכא דיש בו דין חלוקה הוי חזקה אע"ג דנחית לחציה ומאי רבותא איכא בחד צד טפי מאידך דנקט רבינא הכי ויותר נ"ל לומר דלא כולה הוי גריס רבינו חננאל ז"ל בגמ' בדברי רבינא הא והא דנחית לכולה אלא ה"ג רבינא אמר לא קשיא הא דאית בה דין חלוקה הא דלית בה דין חלוקה והשתא איירי בין דנחית לכולה בין דנחית לחציה והראיה דאיכא הך גירסא בספרים משום דרשב"ם ז"ל נשמר ממנה דבתר הכי גרסינן רבינא אמר הא והא דנחית לכולה הא דאית בה וכו'. משמע דכוונתו הוא שלא נגרוס כגירסת ר"ח ז"ל דלא גריס בה הא והא דנחית לכולה אלא כדכתיבנא ולפיכך כתב דגרסינן לה משום דתרתי בעינן וכדברי רבינו ז"ל ודלא כר"ח שכתב הטור ז"ל בשמו דלא תליא מילתא אלא אי אית ביה דין חלוקה או לא אבל אני תמה על זה שהרב הנמוקי כתב בפרק חזקת דדעת ר"ח הוא דתרתי בעינן וכדברי רבינו ז"ל:
אפילו התנה עמה שאין לו פירות מנכסיה וכו'. קשה דמשמע דהתנאי דאין לו פירות שכתב קודם הוי אחר נשואין והא בגמ' בפרק חזקת (דף מ"ט.) מוקמינן לה בכותב לה ועודה ארוסה דאי לא לא מהני תנאה. וי"ל דהא דלא מהני אחר נשואין הוא בלא קנין אבל בקנין מהני אחר נשואין וכדכתב רבינו ז"ל פכ"ג מהל' אישות אבל תנאי של ירושה לא מהני אפי' בקנין אחר נשואין וכדכתב רבינו ז"ל שם ולכך כתב רבינו ז"ל פירושה דהתנה כשהיא ארוסה דבאופן אחר לא מהני. וא"ת אפי' התנה מהירושה מאי איכפת לן מ"מ אוכל פירות בחייה וכדכתב רבינו ז"ל שם בהל' אישות התנה עמה שלא יירשנה ה"ז לא יירשנה אבל אוכל פירות בחייה. וי"ל דתנאי דבר הירושה הוא תנאי נוסף על תנאי הפירות וה"ק רבינו ז"ל אפי' שתנאה נוסף על תנאי אכילת פירות שלא יירשנה דעם זה אין לו שייכות כלל בהני נכסי מ"מ אין לו חזקה:
ואפילו התנה עמה כשהיא ארוסה וכו'. קשה דבפרק חזקת הקשו בגמרא על ההיא דאין לאיש חזקה בנכסי אשתו וכו' פשיטא כיון דאית ליה פירא פירא הוא דקא אכיל ותירצו דכתב לה דין ודברים וכו' והקשו והתניא האומר לחבירו דין ודברים וכו' אמר רבי ינאי בכותב לה בעודה ארוסה וכו' משמע דמה שאמר שכתב לה הוא דין ודברים אין לי בנכסיך אבל תנאי שלא יירשנה מנין לו לרבינו ז"ל ונ"ל דהוקשה לו לרבינו ז"ל דאמאי לא תירצו בשקנו מידו אפילו אחר הנשואין דמהני כדכתב רבינו ז"ל בפכ"ג מהלכות אישות או שכתב לה לשון חוב ובשלמא בריש פ' הכותב לא תירצו כן משום דבסיפא דמתני' אמרו דהתנה עליה שלא יירשנה וכל תנאי שבירושה בטל וכמ"ש רבינו ז"ל בהל' אישות אלא א"כ התנה בעודה ארוסה אבל בפרק חזקת הבתים אמאי הוצרכו בגמ' לאוקומי הכי לכך הוציא רבינו ז"ל מכאן דאפי' שהתנה שלא יירשנה אין לו חזקה ולהכי אוקימו בגמ' בכותב לה ועודה ארוסה לומר דאפילו התנה שלא יירשנה אין לו חזקה. עוד קשה לי בדברי רבינו ז"ל דלכאורה נראה דהך סוגיא אתיא כרבא דאמר דבחפר בה שיחין ומערות יש לו לבעל חזקה ולהכי הקשו בגמ' פשיטא דאין לו חזקה באכילת פירות כיון דדינו לאכול פירות והוצרכו לתרץ בדכתב לה וכו' אבל לדידן דקי"ל כרב יוסף דאפי' חפר בה שיחין ומערות לא הוי חזקה לא שייכא הך סוגיא דטובא אשמעינן מתני' דאע"ג דחפר בה שיחין ומערות אין לו חזקה וא"כ רבינו ז"ל דפסק כרב יוסף איך פסק כי הך סוגיא ואולי רבינו סובר דהך סוגיא בסתמא מתאמרה ואליבא דכ"ע היא דלרבי יוסף נמי פשיטא הוא דאפילו שבנה והרס אין לו חזקה כיון דיש בו אכילת פירות ולדידיה נמי צריך לאוקומי אוקימתא דגמ' ודוחק הוא זה: