וכן חש"ו וכו'. כתב ה"ה ז"ל שלש סברות. ראשונה דעת המפרשים שסוברים דכי היכי דאין מחזיקין בנכסי קטן אע"פ שהתחיל להחזיק בחיי אביו הכי נמי הקטן אינו יכול להחזיק אע"פ שבא מכח אביו והתחיל אביו להחזיק. השנית סברת הרמב"ן והרשב"א ז"ל הפוכה מזו דחזקת הקטן הויא חזקה אפי' לא בא מכח אביו. השלישית סברת רבינו אמצעית בין הדעות דכשבא מכח אביו יש לו חזקה אבל אם הוא התחיל להחזיק אין לו חזקה. וקשה לסברת רבינו ולסברת המפרשים דאמרינן בפרק האשה שנתארמלה (דף י"ז:) גבי מתניתין דאמרה ומודה רבי יהושע באומר לחבירו שדה זו של אביך היתה ולקחתיה ממנו שהוא נאמן הקשו שם וליתני מודה רבי יהושע באומר לחבירו שדה זו שלך היתה ולקחתיה ממך ותירצו משום דקא בעי למתני סיפא אם יש עדים שהיא שלו וכו' ולא משכחת לה בדידיה אבל גבי אביו משכחת לה כגון שאכלה שתים בחיי האב ואחת בחיי בנו וקמ"ל דלא הוי חזקה בפני הקטן והשתא לדברי המפרשים ורבינו ז"ל ליתני בדידיה היכא שהחזיק הקטן ואמר הקטן שלך היתה ולקחתיה ממך דנאמן אבל אם יש עדים אין הקטן נאמן והודיענו המשנה דאין חזקת הקטן חזקה בשלמא להרשב"א ז"ל ניחא דאית ליה דמן הדין חזקת הקטן הוי כחזקת הגדול וא"כ לא מצי למיתני סיפא דאם יש עדים שהיתה שלו שאינו נאמן כיון שיש לו חזקה אבל לרבינו ולמפרשים קשה. מיהו לדעת רבינו ז"ל י"ל דמתני' הודיענו גבי אביו משום דהוי רבותא טפי דאע"ג דהחזיק בפני אביו שתים והתחיל להחזיק בפניו מכל מקום לא הוי חזקה מה ששלמה החזקה בפני הקטן ובהדיא לא הוה מצי להודיע לנו חדוש זה דאם הקטן זה התחיל האב להחזיק ואח"כ החזיק הוא כיון שבא מכח אביו ודאי דהוי חזקה לפי דעת רבינו וכמ"ש ה"ה אבל לדעת המפרשים קשה דאפילו בכה"ג לא הוי חזקה גבי קטן אע"ג דבא מכח אביו וא"כ ליתנייה בדידיה. וי"ל דלדידהו נמי איכא למימר דפשיטא דאין חזקת הקטן חזקה משום דלאו בר מחויי הוא והוי חידוש טפי להודיענו שחזקת הגדול בפניו אינה חזקה: