והשותפין. אע"ג דלא מנאם במשנה בפרק חזקת הבתים (דף מ"ב) אליבא דשמואל דתני אומן אין לו חזקה אבל שותף יש לו חזקה היכא דאית ביה דין חלוקה וכוותיה קי"ל וכדפסק רבינו לקמן בפרק זה מ"מ מנה רבינו השותפין דאין להם חזקה היכא דאין בשדה דין חלוקה כדפרישית לקמן ומתניתין לא תני ליה משום דמילתא פסיקתא קתני ושותף לא הוי מילתא פסיקתא דאיכא שותף דאית ליה חזקה היכא דיש בו דין חלוקה ואע"ג דתני אריס אע"ג דלא הוי מילתא פסיקתא דאם אינו אריס בתי אבות יש לו חזקה מ"מ אריס בתי אבות בכל גוונא לית ליה חזקה אבל שותף לא הוי הכי אלא איכא ביה גוונא דאית ביה חזקה וגוונא דלית ביה חזקה וזהו שכתבו התוס' בפ' חזקת (שם:) דיש לחלק בין אריס לשותף והכוונה כמ"ש ורבינו לא השגיח בכך וכתב שותף משום דאית ביה גוונא דלית ביה חזקה דומיא דאריס דאית אריס דלית ביה חזקה ואע"ג דכתב ה"ה ז"ל כולן מפורשין במשנה אין כוונתו על שותף דשותף אינו מפורש במשנה לדעת רבינו דפסק כשמואל כדכתיבנא אלא דעתו על השאר: