נשאר בינו ובין היובל שנה וחדשים וכו'. בברייתא (דף כ"ה) אמר מנין שאם אתה רוצה לעשות חדשים לשנה (עושה) ה"ד כגון דאקדשה בפלגא דארבעין ותמני ת"ל וחשב לו כו'. וכתב הר"א ז"ל בהשגות ב' פירושים בברייתא, הא' דמאי דקאמרה מנין שאם וכו' ר"ל אע"פ שאמרתי שאין מחשבין חדשים להקדש לא תימא לגריעותא דידיה דאם נשארו ה' חדשים מהשנה הוי כאילו נשלמה השנה וגורע מפדיונו השנה ההיא אלא אדרבה נעשה החדשים שנה לתועלת ההקדש ואותם החמשה חדשים שנשארו נחשוב כשנה ואין מגרע מפדיונו השנה ההיא וברייתא איירי באקדשה בפלגא דשנת מ"ז והוי ג' שנים ויתן ג' סלעים וג' פונדיונים ובגמ' דאמר ה"ד דאקדשה בשנת מ"ח אינם דברי הגמ' אלא טעות מפרש היה שפירש כן ודעתו של אותו מפרש היה לפרש כדעת הרמב"ם ז"ל אבל עיקר הפירוש אינו אלא כמ"ש. עוד כתב הר"א פירוש שני ויישב הגירסא ואמר שאע"פ שנאמר שהם דברי הגמרא אפשר לפרש פירוש שני שהוא לתועלת הקדש לומר דהוי כאילו חסרה השנה וצריך ליתן ב' שקלים וז"ש אפשר שכך ר"ל שאם רצה ההקדש לעשות חדשים משנת מ"ח כו' והוא כפירוש רש"י ז"ל. עוד הקשה בלשון הברייתא דתלה הדבר בגזבר ותירץ משום דהכתוב תלאו בכהן ודעת רבינו ז"ל לפרש שאם רצה הגזבר לחשוב בחדשים שנה ויתן שני שקלים הרשות בידו ולשון הגמ' נאות יותר לפירושו וכמו שהודה הר"א ז"ל עצמו אף על פי שהקשה לו מכח הסברא: