1
עד שיאמר לא לכך נתכוונתי ואם מת יתנו היורשין פחות שבלשונות כו'. טעמו דלגבי דידיה הוי איסורא דלא יחל דברו וכיון שכן סתם נדרים להחמיר אבל לגבי יורשין דלא הוי איסורא אלא ממונא ספק לקולא ואם כן לקמן בפרק שלישי גבי האומר שני ערכי עלי ולא היה בידו אלא פחות משני ערכין ונתן מה שהיה בידו ואחר כך נתעשר ומת דהוי ספקא לגבי יורשין הוי קולא ואין מוציאין מידם אלא אם כן הוא חי ודאי דחייב משום דהוי לגבי דידיה מילתא דאיסורא ורבינו לא ביאר לקמן בפרק שלישי כלל מכל זה אלא כתב סתמא הרי זה ספק ואפשר שסמך על מה שכתב כאן ודינו כמ"ש: