Kovetz Yesodot VaChakirot, משלוח מנות

משלוח מנות

הגדרה
מצווה לשלוח לחבירו בפורים שתי מנות של מיני אוכלין (הסוגיא במגילה ז., שו"ע או"ח תרצה, ד).

מקור וטעם
מקורו מהפסוקים: "על כן היהודים הפרזים (כתיב: הפרוזים) היושבים בערי הפרזות עושים את יום ארבעה עשר לחודש אדר שמחה ומשתה ויום טוב ומשלוח מנות איש לרעהו וגו'. לעשות אותם ימי משתה ושמחה ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים" (אסתר ט, יט,כב).
בטעמו יש שתי דעות (חתם סופר או"ח קצו. ותלה בזה את המחלוקת אם חבירו לא רצה לקבלן¹ כדלקמן בסעיף "פרטי הדין" ד"ה חבירו לא רצה.):
א) כדי שתהיה למקבל סעודה, שמא לא תספיק לו סעודתו.
ב) להרבות השלום והרעות.
במהותו חקרו אם המצווה בפעולה (שייתן לחבירו) או בתוצאה (שחבירו יקבל)² בחילוק ובנפק"מ בין מצוות בפעולה למצוות בתוצאה דנו בערך מצוות בפעולה ומצוות בתוצאה. (המידות לחקר ההלכה י, יח: תוצאה, ואב ישראל נה, א חקר בזה).

פרטי הדין
כוונה – במצוות שבין אדם לחבירו, כגון צדקה ומשלוח מנות – ספר המקנה ((ר' אליעזר זוסמאן סופר) נג, ט ד"ה בספר) כתב שלכו"ע אין צריך כוונה, אך הפרי מגדים (הובא במשנה ברורה תרצה, ד) כתב לגבי מתנות לאביונים ומשלוח מנות שאפשר שצריך כוונה³ ותלוי בחקירה האם המצווה בתוצאה, שהרי במצוות שבתוצאה אין צריך כוונה, כמו שהבאנו בערך מצוות צריכות כוונה בסעיף "בדינים שונים" ד"ה מצוות שבתוצאה..
שליחות – מותר לשלוח מנות ע"י קטן, ואע"פ שאינו בן שליחות, משום שבמשלוח מנות אפילו ע"י קוף נתקיימה המצווה (מקור חיים סוף תרצד).
ויש אומרים שבמשלוח מנות המצווה היא דווקא ע"י שליח, כלשון הפסוק "משלוח" (שדי חמד ח"ח פורים-ו (ד"ה ואם) עמוד 429).
ברכה – אין מברכים על משלוח מנות. ויש לזה ארבעה טעמים (שרידי אש מגילה ט):
א) שמא חבירו לא ירצה לקבל⁴ אמנם נחלקו הפוסקים במקרה שחבירו לא רצה לקבל, כדלקמן בסמוך ד"ה חבירו לא רצה לקבל..
ב) כיוון שהמצווה אינה תלויה רק בנותן אלא גם במקבל (ולכן גם אם ברור שהמקבל רוצה, וגם לדעות שיוצא ידי חובה גם כשהמקבל לא רוצה – כיוון שאינה תלויה רק בנותן – אין מברכים).
ג) טעם משלוח מנות הוא להרבות שלום ורעות⁵ אמנם יש למשלוח מנות טעם נוסף, כמו שהבאנו לעיל בסעיף "מקור וטעם" ד"ה בטעמו., ולכן טוב יותר שיתן מרצונו ולא ע"י ציווי, ולכן אין מברכים על הציווי.
ד) משלוח מנות היא מצווה תמידית כל השנה, אלא שבפורים נצטווינו לקיימה בפועל כדי שנזכור אותה כל השנה (כמו קריאת זכור). ועל מצווה תמידית אין מברכים.
חבירו לא רצה לקבל או מחל לו – נחלקו בזה הפוסקים (רמ"א או"ח תרצה, ד: יצא. פרי מגדים שם חולק, שדי חמד ח"ח פורים ו (ד"ה אם) עמוד 428).
המקבל היה ישן עד שעבר פורים – הסתפקו הפוסקים האם יצא ידי חובה (שדי חמד סוף חלק ח פורים-יז (עמוד 432) הביא שהעושה שלום הסתפק בזה).
שלח לחבירו שבמדינת הים קודם פורים, ובפורים עצמו ודאי יגיעו לידו – הסתפק הבאר היטב האם יצא (תרצה, ז, והביא בשם יד אהרן שדעתו נוטה שיצא).
כפייה – הסתפקו האחרונים האם כופים על משלוח מנות כשם שכופים על הצדקה⁶ בדין כפייה על הצדקה עצמו ובטעמו נחלקו המפרשים. ע"ע צדקה בסעיף "פרטי הדין" ד"ה כפייה על הצדקה.. והשרידי אש כתב שאין כופים על זה, שמשלוח ע"י כפייה אינו כלום, שהרי טעם המצווה להרבות שלום ורעות⁷ אמנם יש גם טעם נוסף, כמו שהבאנו לעיל בסעיף "מקור וטעם" ד"ה בטעמו. (מגילה ט, והביא גם את ספיקם של האחרונים בזה).
משלוח מנות ומתנות לאביונים יחד – הטורי אבן (מגילה ז. ד"ה מתנות) כתב שאי אפשר לקיים באותה נתינה גם משלוח מנות וגם מתנות לאביונים, שאינה עולה לכאן ולכאן. והכתב סופר (או"ח קלט ד"ה ויש לי) כתב שאין לעשות כן לכתחילה משום שאין עושים מצוות חבילות חבילות, אך בדיעבד הסתפק שמא יצא.
לא שלח מנות בפורים, יש מי שהסתפק אם חייב להשלים לאחר פורים משום שהוא חיוב ממון מדברי סופרים (שדי חמד ח"ח פורים-ו (ד"ה וכתב) עמוד 429).

ערכים קרובים
בין אדם לחבירו, צדקה.