מעשר כספים
הגדרה
נתינת עשירית מנכסיו לצדקה.
מקור וטעם
מקור הדין – דין זה לא הוזכר בגמרא וברמב"ם (שו"ת חוות יאיר רכד לקראת סופו), אלא בתוס' (תענית ט. תחילת ד"ה עשר) שהביאוהו מהספרי.
מקורו משני פסוקים:
א) מהפסוק (דברים יד, כב) "עשר תעשר את כל תבואת זרעך" – מהמילה "כל" (ספרי שהובא בתוס' תענית ט. תחילת ד"ה עשר).
ב) מהפסוק (בראשית כח, כב) "וכל אשר תיתן לי עשר אעשרנו לך" (ערוך השולחן יו"ד רמט, ב).
במקור החיוב נחלקו לחמש דעות (יתכן שלא כולן חולקות זו על זו. דן בזה שדי חמד ח"ד נ, טז עמוד 348 ד"ה וכתב):
א) דאורייתא.
ב) דרבנן (ט"ז יו"ד שלא, לב, מהרי"ל נד), והפסוק הוא אסמכתא (ערוך השולחן יו"ד רמט, ב).
ג) אינו מחוייב בו לא מהתורה ולא מדרבנן (ב"ח יו"ד שלא, יט).
ד) מנהג – כיוון שהחזיקו ליתנם לעניים, יש בו איסור לא יחל מדרבנן, ואסור לשנותו משום שנראה כגוזל את העניים (שו"ת מהר"ם מרוטנבורג ח"ג עד).
ה) אם נהג בו – הוא מנהג של מצווה שאין לבטלו אלא לצורך גדול (משנת חכמים יסודי התורה דף יז, הובא בפתחי תשובה יו"ד שלא, יב.).
פרטי הדין
דיני מעשרות – אין בו דין הפרשה ודין טבל (חתם סופר גיטין ל: ד"ה רבי), והוא חולין גמורים (שו"ת פני יהושע ח"א ב).
מתנות לאביונים (בפורים) – נחלקו הפוסקים האם אסור ליתנם מכספי מעשר (מגן אברהם או"ח תרצד, א) משום שכל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין (מהרי"ל נו), או שמותר משום שמעשר כספים הוא חולין גמורים (שו"ת פני יהושע ח"א ב).
ובחנוני – נחלקו הפוסקים האם מותר לנסות בזה את הקב"ה (שדי חמד ח"ד נ, טז עמוד 348 ד"ה וכתב).
ערכים קרובים
מתנות עניים, צדקה, תרומות ומעשרות.
Loading...
Loading...