אומר מותר
הגדרה
אדם שעושה מעשה אסור וסובר שמותר לעשותו (הסוגיא בשבת עב:).
לדוגמא, גר שנתגייר בין הנוכרים ואינו יודע כלל שיש איסור שבת, ולכן חילל שבת (רש"י שבת עב: ד"ה אלא באומר מותר).
מקור וטעם
בדינו ובטעמו של אומר מותר יש חילוק בין הדינים השונים: יש דינים שנחשב בהם כאנוס, יש שאינו כאנוס, ויש שנחשב קרוב למזיד, וכן נחלקו בזה בגמרא ובראשונים. וכדלקמן בסמוך (בסעיף "בדינים שונים").
בדינים שונים
בקרבנות – רש"י (שבת סח: ד"ה פטור) כתב שהיא מחלוקת אמוראים, תוס' (שם ד"ה אבל תינוק) כתבו שלכו"ע חייב, והירושלמי (הוריות א, א [א.]) כתב שפטור.
בשבועת שקר – נחלקו הראשונים: לרש"י (שבת סט: ד"ה איזהו וד"ה אבל – לגבי שבועת ביטוי) ולרמב"ם (שבועות א, יג – לגבי שבועת העדות) פטור מקרבן, שנחשב כאנוס, ואנוס פטור מקרבן על שבועתו, שנאמר "לכל אשר יבטא האדם בשבועה" (ויקרא ה, ד), האדם בשבועה – פרט לאנוס (שבועות כו.). אך הרשב"א כתב שחייב קרבן, ואינו כאנוס (רשב"א שבת סט. ד"ה הכל, והביא גם את רש"י והרמב"ם).
מגלות – פטור, שנאמר "ונס שמה רוצח מכה נפש בשגגה" (במדבר לה, יא), בשגגה – פרט לאומר מותר. וטעמו, לאביי משום שאומר מותר הוא אנוס, ולרבא משום שהוא קרוב למזיד (מכות ז:).
בזנות של אשת איש, האשה נאסרת על בעלה גם אם היתה סבורה שאין איסור בדבר (רמ"א אה"ע קעח, ג), משום שאיסורה לבעלה אינו מחמת העבירה, אלא מחמת מעילתה בבעלה, שנאמר "ומעלה בו (בבעלה) מעל", ולא "ומעלה בה' מעל" (מהרי"ק קסז בתחילתו).
ערכים קרובים
אונס (בעבירות), דבר שאינו מתכוון, התראה, מתעסק, שוגג.
Loading...
Loading...