מותר ליטול שפה. בירושלמי ריש א"מ גרסי' שפה כנטילת צפרנים לכל דבר. ובק"ע הקשה על הרמ"א או"ח סי' תקל"ב דבשפה מתיר ובצפרנים אוסר ע"ש. ומ"ש הה"מ דבמועד מקילין בכל גוונא והרב הגאון מהר"א ווילנא תמה עליו דהרי כתב רבינו פ"ו מהל' אבל דאסור בשפה וא"כ ס"ל ע"כ דבחה"מ בעינן מעכב אכילה ע"ש. ולי נראה דהא בגמ' אמרינן דף ח"י ואם בקשו ממנו שפה התיר להם ושמואל אמר אף בקשו ממנו שפה והתיר להם אמר ר"א ובשפה המעכבת, ויל"ד איך אמר אילו בקשו שפה התיר להם מנא ידעו וע"כ דסברא פשוטה היא דמותר אפילו בתוך ז' והיינו בשפה המעכבת דאס"ד דבתוך ז' אסור גם בשפתו המעכבת אזי יש מקום עוד לספק דלמא החמירו ועי' בתוס' שם ד"ה בקשו דוקא תוך ז' ומדברי הריטב"א לא משמע הכי דמתיר בצפרנים תוך ז' וע"ש בתוספות ד"ה בגנוסטרא וא"כ רב דאמר שפה כנטילת צפרנים כמ"ד דלא שאלו וידעו דהיתר להם היינו משום דסברא פשוטה היא דבשפה המעכבת לא אסרו אפילו תוך ז' ולמ"ד דשאלו והתיר י"ל דס"ל דאחר ז' סברא חיצונה ותוך ז' אפשר דאסור ורבינו אע"ג דכתב באבל דאסור בשפה היינו באין מעכבת אבל במעכב לא צריך לאשמועינן כמ"ד דלא שאלו וממילא נשמע מה דכתב בהה"מ דמותר ע"כ מיירי אפילו באינו מעכב ולפי"ז מיושב דעת הה"מ ולא נעלם ממנו דברי רבינו המפורשים ועי' בש"י: