כדי שלא יבא לבשל. רבינו פסק כר"א ורבא אמר הטעם כדי שיברור עי' הה"מ ועי' בהרא"ש שכתב נפ"מ לערב קודם עיו"ט ויו"ט של סוכות שחל להיות בה' בשבת יכול לערב עירוב אחד לשבת זו ולשבת הבא ובכלבו כ' דלשון משנתנו לא משמע הכי ואפשר למצוא נפקותא אחרינא ע"פ מ"ש רבינו בפרקין הט"ו שאין אדם מערב ומתנה בזה"ז לא ע"ת ולא ע"ח ולא ש"מ ע"ש הטעם. והר"ן והראב"ד חלקו עליו ובהר"ן ביאר הטעם שאין לנו להחמיר יותר בזה"ז כיון דאינהו הוו מצו מתנו אנן נמי מתנינן ע"ש בפ"ק דיו"ט. והנה סברת הר"ן נכונה מאוד לטעם דרבא כדי שיברור ואמרינן בגמרא דאפילו ביו"ט נמי אלא כדי שלא יפשע גזרו והיכא דשכח מלערב ואתני ביו"ט ודאי דרשאי דאין שייך כאן סברת רבינו דלדידן היום ודאי יו"ט מה"ת דמאי הוי משא"כ לטעמא דר"א מסתבר יותר סברת רבינו וא"כ רבא ור"א בהא פליגי מש"ה נאיד ר"א מטעמיה דרבא משום דקשה לי' דלמה לא רמז לנו המתני' דיש אופן ותקנה להניח ע"ת מיו"ט לחבירו א"ו דהטעם הוא שלא יאמרו וכו' א"כ סברת רבינו א"ש. ובזה מיושב קושית הר"ן על רבינו שכתב ואין דברי רבינו מחוורין דרבא דאמר להך דינא מסתברא דלדידיה הוא דאמר ואע"ג דבקי בקביעא דירחא, ומן האמור מיושב דודאי לשיטת רבא מודה רבינו דאין לנו להחמיר ורבינו פסק כר"א. ונראה לי ראיה לדברי רבינו מהך דרבא גופא דקשה מפני מה נקיט רבא דינו בעירובי תבשילין ולא נקט עירובי חצירות ושת"מ א"ו הן הן הדברים שכתבתי דרבא גופא לא קאמר דינו אלא בע"ת משום דלדידיה גם ביו"ט יכול להניח מצד הדין וכמ"ש ועמ"ש בזה בש"י ר"פ יו"ט ד"ה אינו: