אין מוליכין וכו'. עיין השגת הראב"ד. והנה טעם זה שכתב רבינו דלהטיח גגו הוא צריך והוי בונה ולפי שיטת התוס' שבת צ"ה שהבאתי בפ"ד בבונה ממש אינו אסור כ"א מדרבנן והוי מ"ע בדרבנן ולשיטת הסוברים דבדרבנן לא אסרינן בח"ח א"כ מאי מקשה תלמודא מהא דאמר ר"י אמר רב ולשיטת רבינו דחולק על התוס' א"ש. והנה לפי פשטות הגמרא משמע כפירש"י דטעמא דב"ה דמתירין משום דשובכו מוכיח עליו וזה ניחא ומסתבר אם ליכא כאן חשש איסור תורה שפיר איכא מקום לומר סברת שובכו מוכיח עליו אבל אם יש לחוש מפני הרואים איסור דאורייתא אין סברא לומר דמשום דשובכו מוכיח עליו מתירין אפילו ברה"ר ובזה נראה הא דאמר ר"י שם בגמ' דף ט' ע"ב מוחלפת השיטה דלא מ"ל סברת שובכו מוכיח משום דר"י לטעמיה דסתם ירושלמי הוא ר"י ושם אמרינן דמגבן חייב משום לש לדידיה איכא איסור תורה ומש"ה קאמר הטעם דמותר משום שמחת יו"ט ואין מתירין אותו אלא ברה"י הא דמסיק שם שא"ה משום דשובכו מוכיח היינו משום דסובר דמגבן חייב משום בונה וא"ל מתוך בכל הדברים. ומעתה דברי רבינו מיושבים כיון דהוא ס"ל דלא אמרינן מתוך אלא בהוצאה והבערה ויש כאן איסור תורה ור"י הא ס"ל כיון דיש איסור תורה לא סמכינן להתיר ברה"ר משום סברת שובכו מוכיח עליו ושפיר פסק רבינו כר"י דא"ל אע"ג דבכ"מ אמרינן כל דבר שאסרו חכמים משום מ"ע אפילו בחח"א משום שמחת יו"ט מתירין הכא ברה"י ועי' בהרב המאירי ומ"ש בש"י בסוגיא זו ודו"ק קצרתי: