חפצי הפקר ה"ה כרגלי מי שזכה בהן. פי' הדבר כפשוטו כיון שזכה בשם זה אפילו נתן אח"כ לאחרים הרי הוא כרגלי הבעלים הראשונים וכ"כ רש"י ותוס', והריטב"א בעירובין הביא שיטת הראב"ד שלא אמרינן שזכה בהן הראשון אלא בעודו ברשותו אבל כיון שנתנו לאחרים הרי הן כרגלי מי שנתנו לו וסברתו ביאר שם הריטב"א דכיון דלא קנו שביתה לעצמן הכניסם בכלל נכסיו מיהת בעודן ברשותו וכשחזר ונתנו לאחר נתבטל שביתתו וקנו שביתה כרגלי מי שבא לידו עתה ע"כ, וא"כ בהך סברא אי קיי"ל כרבנן בזה הוי קולא דהרי הוא כרגלי כל מי שבא לידו משא"כ אי קיי"ל כריב"ז דחפצי הפקר קונין שביתה במקומם הרי הוא חומרא, ומעתה השגת הראב"ד בכאן על רבינו נראה דדעתו להשיג על מה דמשמע מדברי רבינו דדעתו כשיטת רש"י ותוס' שהבאתי וע"ז השיג כיון דקיי"ל כריב"נ להקל א"כ גם בזה היה לנו לפסוק להקל ולימא שיהיה כרגלי כל מי שבא לידו עתה ובזה יפה כתב הראב"ד שלא הביא בהלכות מחלוקת דר"נ כיון דהם ע"כ סוברים דזכה בהם הראשון לבד מי שהגביהו וכמ"ש הריטב"א שם. והא דלא אמר הראב"ד בפשיטות אף אם קיי"ל כרבנן מ"מ מודים בכה"ג משום דבא להוכיח סברתו שזה הוא שאמרו בגמ' להקל אבל לא להחמיר דוק היטב: