ח"מ לשבת וכו'. והה"מ כתב וענין ח"מ לשבת הוא לענין חטאת ובשוגג וכו'. נראה לענ"ד הא דאמרינן בגמרא ח"מ לשבת פי' בשבת משכחת לה חילוק מלאכות דהיינו בשוגג דכל הלימוד דיש ח"מ לא מבעיא למאן דנפ"ל מאחת מהנה דגבי חטאת כתיב א"כ גלי קרא בחטאת דוקא ואפילו למ"ד דנפקא מלא תבערו ג"כ י"ל דלא מצינו ח"מ כ"א לענין חטאת ואין ח"מ ליו"ט דביו"ט לא משכחת ח"מ דגבי לאוין לענין מלקות לא גלי רחמנא ח"מ ונפ"מ אפילו למ"ד דלוקין על לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד גם גבי שבת ליכא ח"מ לענין מלקות וכ"נ מוכח מדברי התוס' ר"פ אלו הן הלוקין דלר"ש ב"י דאמר טעמא דר"ע דאין לוקין על חייבי מיתות ב"ד משום כדי רשעתו ברשעה המסורה לב"ד אם התרו בו למלקות גרידא גם ר"ע מודה דלוקין א"כ קשה לי מה שהקשה רש"י בפסחים בסוגיא דהואיל על הא דתנן יש חורש תלם אחד למה לא תני שבת וכתב משום דשבת הוא לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד ואין לוקין ותירוצו עולה יפה אליבא דרבא אבל לרשב"י לפמ"ש התוס' הקושיא נשארת אמאי לא תני שבת. ולפום רהיטא קושית רש"י חמורה דאי הוה נקט שבת הוה משכחת לה ט' דלא שייך לומר אין ח"מ לשבת ולפמ"ש מיושב דגם גבי שבת ליכא ח"מ למלקות. ואי תקשה לך דעכ"פ הו"ל למתני שבת דשכיח יותר מיו"ט. ז"א דהא בשעה"מ מביא מה שמקשה העולם איך יחול איסור יו"ט על איסור שביעית וכתב בהל' שמיטה דמיירי בר"ה א"כ שפיר נקט סתם יו"ט דאי הוה נקט שבת זה ל"ש שיחול ר"ה בשבת והארכתי בזה: