מתני' ראויין לכהונה. ולא גרושה וחלוצה משום כהן:
אין סופגין וכו'. דכל חד אמר אנא לאו כהן אנא:
ולא משלמין. דכל חד אמר אנא כהן ואין מוציאין ממון מספק:
ומוכרין את התרומה. תרומת תבואתו כשמפרישין אותה אין נותנין אותה לכהן דכל חד אמר אייתי ראיה דלאו כהן אנא ומ"מ אי אפשר להן לאכלה אלא מוכרין אותה לכהן והדמים שלהן:
ואין חולקין בקדשי המקדש. כגון עורות קדשי' דלכל חד מינייהו אמרי אייתי ראי' דכהן את:
ואין נותנין להן קדשים. להקריב ע"י שלוחן:
ואין מוציאין שלהם מידם. אם היו חייבין חטאת או אשם או עולה אין כופין אותם לתתם לאנשי משמר ולהיות עבודתם ועורם לאנשי משמר דכל חד אמר אנא כהן וכהן מקריב כל שעה שירצה ואפי' במשמר שאינו שלו אלא או יקריבו להם קרבנותיהם ויחזרו להם העור והבשר ויתנו לכל מי שירצה או אלו יעשו שליח לכל כהן שירצו להקריב קרבנם או שישהו קרבנם עד שיתרצו הם לתתם לאנשי משמר:
ובכורו יהא רועה וכו'. אפילו בזמן הבית דהא לא מצי למכפינהו למיתן לכהנים לאקרובי ולאכול את בשרו ואינהו נמי לא מצי למיתבי' לכהן ולהחזי' להן הבשר דבכור תם אינו נאכל אלא לכהנים דכתיב ביה ובשרם יהי' לך כחזה התנופ' הלכך ירעה עד שיסתאב ומותר לשחטו במדינ' ויאכלוהו הם דבכור בעל מום אין בו משום זרות אלא משום גזל דמתנות כהונה והכא גזל ליכא דהמוציא מחבירו עליו הראי':
חומרי ישראל וחומרי כהנים. שמנחתן נקמצת והקומץ קרב בפני עצמו והשיריי' אינן נאכלי' כשירי מנחת ישראל ואינן קריבין כשירי מנחת כהן אלא מתפזרי' על בית הדשן ונשרפים שם: