מתני' שעירי הרגלים ושעירי ר"ח מכפרים. בגמ' יליף מנ"ל דמכפרים על אין בה ואין בה:
שעירי רגלים מכפרין. על אין בה ואין בה דמקדש וטמא שאכל את הטהור אבל לא שעירי ר"ח:
על טהור שאכל את הטמא. אדם טהור שאכל קדש אע"פ שאין בה חייב כרת ניתנה כפרה זו עליו. כל השעירים כפרתן שוה כל שעירי מוספין בין שעיר הנעשה בחוץ דיה"כ בין של רגלים בין של ר"ח כפרתן שוה שהם מכפרים על אין בה ויש בה ועל אין בה ואין בה ועל טהור שאכל את הטמא ונפקא מינה לטומאה שאירע בין זה לזה אבל שעיר הפנימי דיה"כ לא נחלקו עליו שהוא תולה על יש בה ואין בה כדאמרינן:
היה ר"ש אומר. האי דהדר נקט לה משום דבעי למימר א"ל מהו שיקרבו זה בזה:
מהו שיקרבו כו'. אם אבד שעיר שהופרש ליה"כ ונתכפרו באחר ונמצא זה ברגל או בר"ח מהו שיקרב לשם שעיר של יום:
א"ל הואיל ואין כפרתן שוה. ר"מ הוא דא"ל לר"ש בשלמא אי אמרי' כולן כפרתן שוה יקרב שהרי כולן כפרה אחת מכפרי' זה הושרש לכפר על אין בה ויש בה איך יקרב ברגל לכפר על אין בה ואין בה או בר"ח לכפר על טהור שאכל את הטמא:
לכפר על טומאת מקדש וקדשיו. וכיון דשוין בהא אע"פ שכפרתן חלוקות יכולין ליקרב: