מתני' פרה אדומה ושעיר המשתלח לעזאזל באין מתרומת הלשכה. אף על גב דפרה אינה נשחטת בעזרה באה מתרומת הלשכה דחטאת קרייה רחמנא ושעיר המשתלח לפי שצריך ליקח שני שעירים ואין ידוע על איזה מהם יעלה הגורל לה':
ולשון של זהורית. שני תולעת שמשליכין אל תוך שריפת הפרה וה"ה לעץ ארז ואזוב אלא נקט לשון של זהורית לבד לחלק בין לשון של זהורית זה ללשון של שעיר המשתלח:
כבש פרה. שהיו עושין שני גשרים זה ע"ג זה מפני קבר התהום מהר הבית להר המשחה ועליהן היו מוציאין את הפרה:
וכבש שעיר. שהיו עושין כמין גשר ועליו היה הולך המשלח את השעיר מפני הבבליים שהיו תולשים בשערו ואומרין טול וצא שלא תשהא עונותינו:
ולשון שבין קרניו. לידע אם הלבין ונתכפרו עונותיהן של ישראל והני אינן צורך קרבן לפיכך אינן באין מתרומה שהופרשה לשם קרבנות אלא ממה שנשתייר בלשכה אחר הפרשת התרומה:
ואמת המים. העוברת בעזרה אם צריכין תיקון:
וכל צרכי העיר. לחפור בורות שיחין ומערות ותיקון רחובותיה ושווקים ושמירת העיר:
מותר שירי הלשכה. מה שנשאר אחר שנעשה מהן תיקון צרכי העיר:
לוקחין מהן יינות שמנים וסלתות. ומוכרין אותן למי שצריך יין לנסכים ושמנים למנחות:
אין משתכרין בשל הקדש. שאין עניות במקום עשירות וגנאי הוא להקדש:
ואף לא בשל עניים. דלמא מתרמי עני וליכא למיתב ליה:
מותר התרומה. היינו מה שנשאר בקופות בראש חודש ניסן שאז מביאין קרבנות מתרומה חדשה:
ציפוי לבית קדשי קדשים. לרצפה ולכותלים:
מותר הפירות. מפרש בגמ':
קיץ למזבח. כשהמזבח בטל מביאים מהן עולות כמו שדרך בני אדם להעלות מיני מתיקה על השלחן בגמר סעודתם כך אחר שגמרו להביא חובת היום מביאין עולות הללו כשאין נדרים ונדבות והמזבח בטל:
מותר תרומה לקיץ המזבח. של צורך קרבנות הופרשה:
מותר הנסכים. מפרש בגמרא:
מותר נסכים לקיץ המזבח. שהנסכים כליל והעולה כליל:
זה וזה. ר"ע ור"ח: