מתני' אבות מלאכות. אותן מלאכות שהיו במשכן קרויות אבות וכולהו מלאכות אחרנייתא מהנך נפקו והוו תולדות:
המעמר. המאסף העמרים:
הזורה. ברחת לרוח:
הבורר. פסולת בידיו:
המרקד. בנפה והני תלת זורה ובורר ומרקד כולן להפריש פסולת מתוך אוכל נינהו וקחשיב להו בתלת כיון דהוו במשכן ואינן בזמן א' אלא בזה אחר זה. זורה. בתבן. בורר. בצרורות. מרקד. בסובין:
האופה. בגמ' פריך והרי אפי' תולדה דבישול:
הגוזז את הצמר. גיזה ושאר מלאכות של צמר השנויו' במשנתינו כולן היו בצמר תכלת של מלאכת המשכן:
המלבנו. המכבסו בנתר:
המנפצו. קרפי"ר בלע"ז:
המיסך. אורדי"ר בלע"ז:
בתי נירין. ליצ"ש שנתן שני חוטין בתוך הבית ניר ובגוזז ובמלבן ובכולהו אינך מפרש שיעורייהו לקמן בפ' האורג:
הפוצע. כשהחוט ניתק פוצע ראשיהן ושוזרן ביד עד שיהא נארג וקאמר דאם עשה כן בשני חוטין חייב והני כולהו ממיסך ואילך עד קושר ומתיר שייכי בציידי חלזון. ותופר וקורע ביריעות הוה:
על מנת לתפור. פעמים שהנקב עגול ואינו יכול לתופרו יפה אא"כ קורע אבל קורע שלא לתפור לא היה במשכן:
הצד צבי. וכל מלאכת עורו נוהגת בתחשים ובעורותיהן למשכן:
המולחו. לעור:
הממחקו. המגרד שערו:
מחתכו. מקצעו ומחתכו לרצועות ולסנדלים:
כותב ומוחק. לקמן פ' הבונה מפרש שכן רושמין על קרשי משכן לידע איזו בן זוגו וכותב אות בזה ואות בזה ומוחק פעמים שטעה:
מכבה ומבעיר. באש שתחת הדוד של סממנין:
מכה בפטיש. הוא גמר כל מלאכה שכן אומן מכה בקורנס על הסדן להחליקו בגמר מלאכה ומתני' נמי לא מחייב ליה אלא בגמר מלאכה. וי"מ שהאומן מכה בפטיש על הכלי להשוו' עקמומיתו וכן על האבן שבבנין להשוותה לחברותיה וכה"ג אע"ג דלא הוה מלאכה מצד עצמה מיחייב בה משום גמר מלאכה: