Korban HaEdah on Jerusalem Talmud Shabbat 6:8:1

מתני' הקיטע. שנקטעה רגלו:

יוצא בקב שלו. שעושין לו כמין רגל וחוקק בו מעט לשום ראש שוקו בתוכו דמנעל דידיה הוא ולא חיישינן דלמא משתליף ואתי לאתויי:

ורבי יוסי אוסר. דחייש דלמא אתי לאתויי שכבר יכול לילך ד' אמות בלא הקב דהיינו על ידי מקלות שבידו:

ואם יש לו בית קבול כתותין. שנחקק בו כדי קבול כתיתין של בגדים רכים ומוכין להניח ראש שוקו עליהם:

טמא. מקבל טומאת מגע אבל אם אין לו אלא בית קיבול ראש שוקו ואינו מניח שם כתיתין לאו בית קיבול לטומאה הוא והוה ליה כפשוטי כלי עץ דדומיא דשק בעינן שקיבול שלו עשוי לטלטל על ידו מה שנותנין לתוכו אבל שוקו אינו מיטלטל ע"ג הכלי:

סמוכות שלו. סמוכות של קיטע יש קיטע בשתי רגליו מהלך על שוקיו ועל ארכבותיו ועושה סמוכות של עור לשוקיו:

טמאים מדרס. אם זב הוא דהא לסמיכת גופו עביד ומדרס הזב עושה אב הטומאה:

ויוצאין בהן בשבת. דתכשיט דידיה הוא:

ונכנסין בהן בעזרה. דאע"ג דתנן לא יכנס אדם להר הבית במנעלו הני לאו מנעל נינהו דלאו בראש רגלו הן:

כסא. יש קיטע שיבשו וכווצו גידי שוקיו ואפילו על ארכבותיו אינו יכול לילך ועושין כמין כסא נמוך ויושב עליו וכשהוא מהלך נסמך על ידיו בספסלים קטנים ועוקר גופו מן הארץ ונדחף לפניו וחוזר ובא על אחוריו והכסא קשור לו מאחריו:

סמוכות. של אותו קיטע עושה לו סמוכות של עור או של עץ לראשי שוקיו או רגליו התלויין וכשהוא נשען על ידיו ועוקר עצמו נשען גם על רגליו קצת:

ואין יוצאין בהן בשבת. דאיידי דתלו ולא מנחו אארעא זימנין דמשתלפי א"נ לרוב התפרקם מן הרגל נראה כאילו הוא מוליכן או גוררן:

ואין נכנסין בהן לעזרה. דמנעל נינהו:

אנקטמין. מפרש בגמ' טהורים. מקבל טומאה דאינו לא כלי תשמיש ולא תכשיט: